וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לאוכל אין מצבי רוח

איתי להט

25.12.2006 / 0:15

בלי דוגמנים עצבנים על הסט או דיוות עם קריזות - צלמי אוכל מספרים מי אחראי על הסטיילינג ועל טריקים קטנים שעוזרים למנות להיראות מפתות

תחום צילום המזון עשה דרך מרשימה בשנים האחרונות בישראל. בהשוואה לצילומים שנעשים כיום בירחוני אוכל יוקרתיים מעבר לים, לא נופלים צלמי האוכל הישראלים במאומה, שעברו גם הם את התהליך שבמהלכו הפכה המנה לאובייקט המרכזי בצילום.

עם השנים הצטרפו לתחום סטייליסטים, שהתמחו בעיצוב מזון ושידרגו את צילומי האוכל באופן משמעותי. היום התחום הזה מעסיק כמה עשרות צלמים וסטייליסטים שהתמחותם היא בצילום מנות, אוכל ומזון, ויש להם הרבה טריקים בשרוול, שהופכים את האוכל בצלחת ליפה וסקסי.

דניאל לילה (29) מצלם מזון כבר מעל 5 שנים. הוא החל לעסוק בתחום עוד לפני שסיים את לימודי הצילום שלו בקמרה אובסקורה. כמו כל הדברים הטובים שיכולים לקרות לבן אדם, גם לילה התחיל את קריירת צילום המזון שלו במקרה. "יום אחד חבר ביקש ממני לצלם אוכל במסעדה שלו. זה לקח לי שעות להוציא תמונות סבירות, אבל בסוף הצלחתי", משחזר לילה. "התמונות התגלגלו למגזין 'דרך האוכל', שהציע לי עבודה ומשם זה המשיך כמו כדור שלג – הייתי מצלם פרויקט טוב והיו פונים אלי עם הצעות עבודה".

עם הזמן החל לילה לצלם לא רק למגזינים, אלא גם למשרדי פרסום ועבור ספרי בישול. אחד הפרויקטים האחרונים להם הקדיש תשומת לב בלתי מבוטלת, היה ספרה האחרון של קרין גורן "סודות מתוקים", שהוא אחד מהספרים המושקעים ויזואלית שנראו במחוזותינו לאחרונה.

אצל יוסי סליס, צלם אוכל ותיק שעובד בתחום כבר 13 שנים יחד עם בת זוגתו הסטייליסטית נטשה חיימוביץ', צילום אוכל זה כמעט דרך חיים. סליס הגיע לתחום לאחר ששילב שתי תשוקות – לאוכל ולצילום. כבוגר של קמרה אובסקורה וכמלצר "בתרווד הוורוד", המסעדה המיתולגית של צחי בוקשתתר, המפגש הראשון שלו עם צילומי אוכל היה כאסיסטנט, בצילומים לספר עליו עבד בוקשתתר (ספר החצילים של יעקב לישנסקי). מאז הוא בתחום.

אחרי ניסיון קצר בעסקי חיי הלילה הוא חזר לצלם מזון והיום מצלם עבור לקוחות כמו טיב טעם, תנובה, ספרי בישול בחו"ל וספרים מקומיים כמו ספר הקציצות הזכור לטובה של בני סיידא.

מקסימום - הברשה בשמן זית

גם סליס וגם לילה מסכימים שצלם אוכל הוא זן נפרד מצלמי אופנה וחדשות. "ההבדל בינינו לצלמי עיתונות או אופנה נעוץ בעובדה, שבדרך כלל אנחנו לא מצלמים אנשים", מסביר לילה. לי זה קל יותר כי לאוכל אין מצבי רוח. אבל אני חושב גם שזה תחום שחייבים לאהוב אותו. זה לא אומר שאתה חייב לאהוב אוכל, אבל כן צריך לאהוב את מה שמסביב: את השפים, את האגו שלהם, את הדינאמיות ואת כמות האנשים החדשים שמכירים בכל יום. וצריך כאן הרבה סבלנות בעבודה".

סליס דווקא חושב שחייבים לאהוב אוכל. "אתה חייב שתהיה לך תשוקה לטעמים", מסביר סליס, "אתה צריך להתחבר לאוכל, לעשייתו ושיהיה לך עניין רב בתחום".

בנוגע לשאלה מה צריך צלם טוב, שניהם מסכימים כי מדובר בעיקר בעין. "צלם אוכל טוב מבין שהוא לא עובד על תנועה", מחדד סליס, "הוא זה שיוצר את הפריים, בניגוד לצלמים שמנסים לתפוס אותו. אנחנו יוצרים את הרגע, לא תופסים אותו. וכמובן שנדרשת למלאכה שליטה טכנית גבוהה, בעיקר כשמדובר בתאורה".

"מבחינה טכנית צריך להבין בתאורה, באור נכון, בקומפוזיציה וכמובן צריך עין טובה", פוסק לילה. "הכול במטרה להוציא את האוכל סקסי. פעם היו מצלמים אוכל בצילום פתוח, בו הצלחת הייתה חלק ממכלול. היום הצילום מתמקד, במנה, במוצר והיא צריכה להיראות מגרה ובמיטבה, גם אם זה לא מה שהלקוח יקבל הלכה למעשה".

דוגמאות כאלה לאשליה שיש בצילומי אוכל לא חסר. לילה מעדיף ברוב המקרים שלא להתעסק עם טכניקות הכוללות כימיקלים שונים, הוא מקסימום מעניק לאוכל הברשה בשמן זית בכדי שיבריק, אבל סליס שעוסק המון בצילומי פרסומת, מודה שלפעמים משתמשים בעזרים מלאכותיים.

"סיפור מפורסם מתחום צילום האוכל הוא זה של צילומי כדורי הגלידה", מגלה לילה. "הצילום מורכב וקשה לביצוע ולכן חברות מסחריות מעדיפות לצלם במקום כדורי הגלידה שנמסים בקלות ומאבדים צורה, כדורי פירה במרקם של גלידה. מה שאתם רואים זה לא תמיד מה שאתם מקבלים. אבל ברוב המקרים כשמדובר בצילומים של מנות במסעדה, אין את התעתועים שמשמשים את תעשיית המזון. שם בצילום גלידה היא גלידה".

כדורי גלידה מלאכותיים

גם סליס השתמש בעברו בכדורי גלידה מלאכותיים, אבל היום גם הוא כמעט שלא משתמש בטריקים שכאלה. "אני כן מחזיק בקוביות קרח מסיליקון שהן מאוד שימושיות לעבודה תחת תאורה חמה", מגלה סליס, "אבל חוץ ממריחה של שמן לברק, אני מאוד משתדל שלא להשתמש בחומרים שנותנים לאוכל צורה פלסטית. אני ללא ספק מעדיף שהצילום יראה כמה שיותר ריאליסטי".

"יש טריקים, אבל בשנים האחרונות משתדלים שלא להשתמש בהם", מסגירה רותם ניר (30), סטייליסטית אוכל ובוגרת המגמה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. "אני כמעט ולא מרשה לעצמי להשתמש בהם, אבל עוד נהוג מידי פעם בתחום לשלוף איזה משהו מלאכותי בכדי לשפר את המנה. יש למשל טיפות מים בתרסיס עשויות מגליצרין, כך שהטיפות על כוס הבירה הצוננת ייראו יפות יותר ולא יחליקו. במרק ירקות ירימו את הירקות לפני הנוזל בעזרת תפוח אדמה קפוא ששמים מתחת. אם יש למשל צילום תקריב על לחם, יש סיכוי שידביקו לו כמה שומשומים בדבק שלוש שניות בכדי שיראה יותר פוטוגני, וכמובן יש פוטושופ (תוכנת עריכה גראפית) שהיום תכל'ס אפשר לעשות איתה הכול. זאת עוד סיבה שבגללה התחום עובר למראה הטבעי יותר, כי בעידן הדיגיטאלי כבר אפשר לשנות את התמונה במחשב היכן שזה לא פעל כראוי במציאות". אורי גלר, מאחוריך!

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully