כשמדברים בדרך כלל על ננו-טכנולוגיה, המומחים מזכירים את המכונות הקטנות בגודל מולקולות בודדות, שיקרצפו לנו את העורקים ויסירו סתימות וקרישים בלתי רצויים, מה שיאפשר לנו, אוהבי המזון עתיר השומנים, לצרוך כמויות ממנו. כי הרי למי אכפת לאכול שמן, אם בסוף היום עוברת לך מכונת קרצוף קטנה אחת ומנקה את העורקים ואחרת מפרקת לך את השומן בגוף ומשתמשת בו כאנרגיה להפעיל את הסלולארי שהושתל לך באוזן.
אבל עד שהיום הזה יגיע, עובדים מדעני הננו ללא לאות על שיפורים זעירים באוכל שלנו. חלקם שיפורים מדהימים שנועדו להפוך אותו לבריא יותר ולהביא את מהפכת הבריאות הבאה, בעוד אחרים עמלים על אוכל שהוא טעים יותר, בשילובי טעמים שיכולים להפתיע גם את החיך ההרפתקני ביותר.
שילוב נכסף שכזה, עליו עובדים באוניברסיטת ווגנינגן, שבמרכז הולנד, הוא האיחוד המוזר שבין חלב לקולה. במכון המחקר הננו-טכנולוגי של האוניברסיטה שוקדים החוקרים בין השאר על מוצר חדשני שיעודד צריכת חלב אצל ילדים, על ידי שימוש בננו חלקיקים שיעניקו לו טעם של קולה. לנו זה אולי יוצר דיסוננס בלשון, אבל עבור ילדים שחיים על תרבות צריכה של ג'אנק פוד, זה יכול להיות ההבדל בין מחלות השמנה בגיל 30, לבין חיים בריאים ומלאי סידן.
משקאות משעשעים ומים עם וויטמינים
על אותו עיקרון, מקווים חוקרים אחרים מרחבי העולם להפוך את המזון שלנו לעשיר בתוספות מזון. נשמע מוזר? נכון, אבל מכיוון שרוב האנשים לוקים במצב כזה או אחר של חוסר בערכים תזונתיים, ורובם לא אוכלים מספיק ירקות ופירות, אז למה לא להכניס את אותם ירקות, בואו נאמר למי השתייה למשל?
זו בדיוק אחת המהפכות עליה מבשר המכון האמריקאי לטכנולוגיית מזון, שמסביר את יתרונותיה של הננו טכנולוגיה כתוסף מזון. מאמר שפורסם לאחרונה במגזין, מספר כי המדע החדש מאפשר לתרכובות שבעבר לא היו מסיסות במים, כמו ויטמינים ונוגדי חמצון חזקים, להיקשר למולקולות המים ולהביא לנו אותם בערכים הקטנים להם אנו כה זקוקים, בלגימה.
מי שכרגע מובילה את מהפכת הננו טכנולוגיה באוכל, היא ענקית המזון קרפט (Kraft). החברה הקימה כבר בשנת 2,000 קונסורציום של 15 אוניברסיטאות ומכוני מחקר המתמחים בתחום. מה שכרגע מעניין במיוחד את קרפט הם מזונות אינטראקטיביים. למשל משקאות משעשעים שמשנים את צבעם בזמן הלגימה, או על הצד הרציני יותר מזונות שמתאימים את עצמם לדיאטה האישית של הסועד לאלרגיות שלו או לצרכי התזונה האישיים שלו.
טכנולוגיה נוספת אותה קרפט מסמנת כמחליפה של תאריכי התפוגה, היא אריזה חכמה. במוצרים אלה, ננו חיישנים יזהו את הסימן הראשון לקלקול של האוכל ומיד ישנו את צבעה של האריזה. חייבים להסכים שזה נשמע הרבה יותר יעיל מתאריך תפוגה שהוא השערה מושכלת בלבד.
שמרו על התא
ואצלנו? כמיטב המסורת של פיתוחים מדעיים, גם ישראל נמצאת בחזית המחקר. החברה הישראלית NutraLease מובילה את החזית ובקרוב ייראו מוצרים שלה על מדפים ברחבי העולם. בארץ אגב, היא כבר הספיקה להוציא מוצר אחד לשוק: שמן קנולה למאכל עם יכולת להוריד את רמת הכולסטרול בדם. השמן "קנולה אקטיב" של תעשיות שמן, עושה שימוש בננו סטרולים צמחיים בכדי לחסום את ספיגת הכולסטרול במעיים ובדם. מחקרים שנערכו על השמן, הראו כי הוא הוביל לירידה של 14% ברמות כולסטרול מסוג LDL. בניוטרה ליס, מבטיחים שזו רק ההתחלה ובקרוב יגיעו גם מולקולות קטנות של ויטמינים ונוגדי חמצון למזונות.
כמו לכל טכנולוגיה חדשה, גם לחזון המועיל הזה יש כמובן גם צד בלתי ברור. למשל, המחוקק מצידו מחייב את יצרניות המזון לקבל אישור עבור כל מזון חדש, אבל האם החוק ידע להבחין בין מזון חדש לננו מזון לו התווספו בסך הכול מספר מולקולות דינאמיות? והשאלה הגדולה היא כמובן: מה תהיה ההשפעה של הטכנולוגיה הזו על הגוף שלנו? מחקרים אחרונים מראים כי יש לטכנולוגיה השלכות לא ברורות. למשל חדירה של פחמן לגרעין התא האנושי, שם מאוכסן המידע הגנטי של התא. למה זה עלול לגרום? התשובה היא זו שאהובה על חברות מסחריות גדולות שממצאים כאלה עלולים לסכן אותן "אין מספיק מידע כרגע בכדי לומר בוודאות".