צלחת הסדר האלטרנטיבית

לחג הפסח שמות רבים. השנה, יותר מאי פעם, אני מזדהה עם השם "חג החירות" ומהרהרת במשמעות המושג "מעבדות לחירות".

החירות, אין לה מחיר וכשמשתחררים מעבדות, עולה תחושת הקלה מופלאה וחופש שלא יתואר. עדיין, ככל שחולף הזמן ומתרגלים לחרות, לומדים שגם החרות מכילה בתוכה התמודדויות לא פשוטות. כשקשה במיוחד, אני תמיד מתנחמת בעובדה שזה עדיף מהמצב הקודם, שלצורך העניין נקרא לו – העבדות, וכך אני מצליחה להתמודד עם הקשיים ולהמשיך הלאה, עד העונג הבא שטומנת בחובה החרות.

כל ההקדמה הזו מובילה אותי לקערת הסדר, אשר מורכבת ממאכלים סימבולים שתפקידם להזכיר לנו גם את תקופת העבדות במצרים וגם את היציאה לחירות. לפרוייקט של שדרוג הצלחת, ניגשתי ברגשות מעורבים. זה נשמע מעט הזוי לשדרג סמלים של מסורת עתיקה. יחד עם זאת, למה לא בעצם? למה לא ליהנות מהאוכל, גם אם הוא רק סימבול?

אפשר ללכת על פורמט של מאזטים ולהפוך כל אחד מהסמלים שעל הצלחת לסוג של מתאבן, המשתלב בסדר לפי מקומו בהגדה. אפשר להחליט לגוון רק את החרוסת או להפתיע עם ביצה קצת שונה. ברור שיהיו גם כאלה שיזדעזעו מעצם הרעיון של לגעת במסורת, אבל זה בדיוק העניין עם חירות. לכל אחד ואחת, החופש לבחור את הדרך שלו.

השיעבוד מסומל ע"י המרור, החזרת והחרוסת והיציאה ממצרים אל החופש מיוצגת ע"י הזרוע, הכרפס והביצה הקשה. אצלנו, בליל הסדר, אף אחד לא באמת אוכל את הסמלים.היא רק מונחת מול ראש הסדר ומקסימום חלק מהמסובים עושים טובה וטובלים ביצה קשה במי מלח ומורחים קצת חרוסת על מצה. אוקיי, גם החזרת מככבת כמעטפת הכרחית לגפילטע, זוועה שלקוחה מראש השנה. אצלנו עוד לא קם אחד שנגס בזרוע המכובסת, בענף הכרפס או בעלה מרור.

אז הפעם אני נותנת במה לכל אחד מהסמלים שבקערת הפסח, ומכינה בהשראת כל אחד מהמרכיבים הבסיסיים, מאזט קטן. ואתם, כפי שציינתי, בני חורין, שדרגו או לא מה שמתאים לכם.