דייט עם צנונית

    למרות שאפשר להשיג אותה כבר כמעט כל השנה, בימים אלו מסתימת עונת הצנונית הרשמית, כשהיא מגיעה ממש לשיאה

    איתי להט

    שאלה: מה זה אדום בחוץ לבן בפנים ויש לה בשפה העברית והרוסית קונוטציה לא מחמיאה בכלל?

    נחשתם נכונה – צנונית, בעברית שם נרדף לתכונות של יובש ושעמום אצל מושא הדייט העיוור, וברוסית תיאור לאדם בלתי מהימן בעליל, שלא לומר צבוע – מבחוץ באדום ורדרד ומבפנים בלבן. כמו כל בולשביק טוב.

    מי אחראי להשמצות שהירק המקסים הזה סופג? הרי מדובר בירק שמכיל בתוכו קמצוץ מחריפות הצנון, טעמי קליפה מרירים וליבה לבנה ומתקתקה. עולם ומלאו ארוז בצבע קיטש נהדר, אז למה לעשות לה עוול?

    בבריטניה למשל יודעים היטב להעריך את הירק המינימליסטי הזה, שם מתייחסים אליו כמעט באותו כבוד שמעניקים ללחם. לראייה, אחת מדרכי האכילה הנפוצות באי הסגרירי היא להגיש צנוניות עם חמאה ומלח בצד, ולהבריש אותן קלות במלווים לפני שנוגסים בהם ביס שכולו פריכות רעננה. יש שם גם הרבה כבוד לצנוניות בתור מתאבנים, למשל עם שרי טוב.

    במקסיקו מעניקים לצנונית כבוד הראוי לקדושים. בעיירה הציורית אוסקה, מכבדים מידי שנה ב- 23 בדצמבר את הצנוניות בפסטיבל המוקדש להן. הפסטיבל קיבל את השם המטריד: ליל הצנוניות (Noche de Rábanos) ובמרכזו עומדים פסלי ענק ומיניאטורות המגולפות כולן מצנוניות כמובן.

    אם זה למטרת פיסול או למטרת אכילה, בחירה וטיפול בצנונית הם לא מלאכה של מה בכך. אסור שהן יהיו גדולות מידי על גבול אחיהם הצנון, מצד שני אין טעם בצנוניות גמדיות שלא פיתחו עדיין את פוטנציאל הטעמים שלהן.

    עוד בוואלה! NEWS

    הפעילויות הכי כיפיות/מעניינות/מקוריות לבילוי קיץ מושלם עם הנכדים

    בשיתוף בית בלב
    לכתבה המלאה

    דלק העתיד

    מרגע שרכשתם צנונית נאה למראה, קטמו לה את העלים והגבעול לפני האכסון במקרר, זה מונע בריחה של נוזלים מהצנונית אל העלים ושל חומרים מזינים אחרים.

    לפני ההגשה כדאי לטעום דגימה מהצנונית על קליפתה, מאחר שהטעם העוקצני-פלפלי נמצא בקליפת הירק. לפי טעמכם האישי תוכלו לקלוף את הקליפה או להשאיר אותה במקרה שאתם חובבים את החריפות המרירה. שפים אוהבים להשרות את הצנוניות במשך שעה במי קרח לפני ההגשה, זה מוסיף לצנוניות פריכות מפתיעה וקרירה.

    למה צנונית? כי היום היא כבר כאן כמעט כל השנה, אבל באופן טבעי היא מסיימת בימים אלה את תקופת השיא שלה, מנובמבר ועד אפריל. בצנונית יש גם שפע מפתיע של ויטמין C, איך אף אחד לא התגייס ליחצן את הצנונית בזכות זה? אולי כי לא מגדלים אותו בכמויות מטורפות בקליפורניה או ספרד, כמו את התפוז.
    יחד עם זאת, צנוניות היו כאן מאז ומעולם. עוד בזמנים הפרהיסטוריים אהבו את הצנונית השחורה ביפן ובסין, ובאירופה היא גם היוותה חלק גדול מהתפריט של הנוודים-מלקטים.

    לא פלא שהן אהובות כל כך ברחבי העולם, הרי ביחס לגודלן המתוק, הן מחסן של שפע בריאותי. בנוסף לויטמין C הן עשירות באשלגן, חומצה פולית, ויטמין B6, מגנזיום וסידן. ערך קלורי של כוס צנוניות עומד על 20 קלוריות בלבד – מה שהופך אותן לחטיף משולם.

    ואם זה לא מספיק, יתכן שצנוניות הן דלק העתיד. בזן מסוים של הירק, מכילים הזרעים 48% שמן שאינו מתאים לצריכת אדם, אבל יכול להיות הדלק האורגאני של מחר.
    ועד אז, מתכון.

    סלט סלרי וצנוניות

    מצרכים

    צרור צנוניות קטנות וטריות, שטופות היטב
    גבעולים מחצי סלרי אמריקאי (לא החיצוניים הגסים מדי, את אלה אפשר לשמור למרק), שטופים היטב
    1 לימון גדול ועסיסי
    1 כפית מלח או לפי הטעם
    פלפל שחור טחון טרי
    2 כפות שמן זית

    אופן ההכנה

    פורסים את הצנוניות לפרוסות בעובי בינוני ומניחים בקערה.

    פורסים את גבעולי הסלרי לפרוסות בעובי דומה, ומוסיפים לקערה.

    סוחטים מעל את הלימון הטרי, מתבלים במלח ובמעט פלפל שחור, מערבבים היטב. יוצקים מעל את שמן הזית, מערבבים קלות ומגישים מיד.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully