מחוץ לגומחה בקיר בבן יהודה 184 א', שנושאת את השם לה-גטרי, עמדו שלוש קצ'קעס צעירות ונאות למראה, וקרקרו בהתרגשות. קולותיהן עלו וירדו כמו סירנות, מצחקקות במבוכה כאילו עמדו לפגוש בעוד רגע את ליאונרדו דה קאפריו ללא ארוסתו הישראלית (וסליחה עם צלמי הפפראצי שאני דורך להם על העדשה).
ליאונרדו, כמובן לא היה שם. מה שכן היה שם וגרם לכל כך הרבה צחקוקים, התלבטויות ומבוכה המתאימה לביצוע אקט בלתי מוסרי בעליל, היו קרואסונים. קרואסונים גדולים, שמנמנים, ומהבילים, שאני והשלישייה המצווחת לא פגשנו שכמותם בארץ הקודש. עוד צעד אחד לכיוון הגומחה והקרואסונים, הפגיש אותי עם ניחוח עז ומכשף של חמאה, כמעט וגם אני שהתחלתי לצחקק במבוכה. מה זה הענן הזה? מה מוכרים כאן שגורם לבנות לצרוח בחדווה המתאימה לתחרות החולצה הרטובה? הרי לא יתכן שמדובר כאן רק בקרואסון?
הכול ייתכן. והנה קושייה שלא תשאלו בפסח: מה שוקל 100 גרם, אי אפשר לעמוד בפניו, והוא מכיל כ- 600 קלוריות?
תשובה: קרואסון עבה וטרי שנחצה במרכזו בכדי להפוך לכלי קיבול לגבינות עשירות טעם, או לנקניקים משובחים, או לשניהם גם יחד בתוספת של ביצה עלומה. מה חשבם שזה יהיה? מצה?
פינוק עם רגשות אשמה
היסטריה. פשוט מדובר פה בפיתוי קלורי היסטרי שאין לעמוד בפניו. תעשו לעצמכם טובה ואל תתקרבו למרחק רחרוח מבן יהודה 184 א', כי שם מחכה לכם ענן מושך יותר מזה של אופיום ובצידו התמכרות קטנה שיכולה להסתיים רק באופן אחד: סתימת עורקים.
מחשבות על כולסטרול הושלכו כלאחר יד הצידה ומיד שותפתי לחטא ואני הזמנו שני קרואסונים עם גבינה, נקניקים וביצה עלומה. ממקרר הגבינות והנקניקים, שלף רועי פישמן שהקים עם אחיו עידו את לה-גטרי, שתי גרסאות למילוי הקרואסון. בגרסה המצונזרת קיבלנו נקניק קרקובסקה עם גבינת קממבר (23 ¤), ובגרסת ההארד קור הגרמני קיבלנו נקניק בוורי עם גבינה כחולה גרמנית (23 ¤).
מדובר בהתמכרות. כבר מוכרים שם כרטיסיות של עשר והן מנוקבות הרבה יותר ממה שהייתם מצפים. בכדי להמחיש את העונג שבזלילת קרואסון שכזה עם נקניקים וגבינה, הרשו לי לצטט את שותפתי לארוחה: "אוי, ממממממ" גניחות קטנות של אושר על סף אקסטאזה מינית.
מתברר שמה שיש לעדי ורועי פישמן בגומחה הוא אוצר. ומאחורי האוצר הזה יש גם סיפור יפה. הוא מתחיל באמסטרדם אליה נסעו האחים בכדי לפתוח מסעדה איטלקית. עדי, בעל הניסיון הרב בבישול במקומות כמו סטולי, ג'ירף ופפגאיו, חבר לאחיו שהגיע מתחום השיווק בכדי לכבוש את אמסטרדם. לשמחתנו, משהו השתבש בתוכנית ומאמסטרדם הם הדרימו לצרפת.
עצירה מקרית בכפר קטן וסודי בנורמנדי, הפגישה את עדי עם הפטיסרי של ורוניק אופה מבוגרת ומנוסה שמחזיקה באמתחתה סודות של דורות. עדי נשאר בפטיסרי למשך 3 חודשים וחזר עם ידע שאופים מקומיים מוכנים לרצוח בשבילו. מאז שהם פתחו ואופים את הקרואסונים בעצמם, כבר הגיעו אליהם לא מעט מתחרים ממאפיות נחשבות בכדי להתרשם מהתוצר הטהור, עוד לפני שמכניסים אליו תוספים שמקפיצים אותו אל הספרות העליונות של הכולסטרול. או כמו שרועי מעדיף לכנות אותם: "קלוריות איכותיות מחמאה אמיתית". הכול מתחבר בסופו של דבר לשם של המקום - גטרי בצרפתית משמעו "פינוק". מכאן שלה גטרי הוא "הפינוק". וכמו שניסחה את זה אחת שעברה, ושמעה את ההסבר לשם המקום: "פינוק רציני, אבל עם הרבה רגשות אשמה".
לה גטרי, בן יהודה 184 א' תל אביב. ראשון חמישי 7:00-4:00, שישי 7:00-16:00 ו- 23:00-4:00, שבת 10:00-4:00.