אכילה רגשית

תראו לי סדרה אמריקאית אחת, שבה הגיבורה לא מנסה להטביע את כל יגונה באריזת גלידה ענקית. זה נקרא אוכל נחמה. כאילו שאוכל יכול לפתור בעיות רגשיות.

האמת, כן. אכילה היא פעולה רגשית, בעיקר בחברת השפע. האם מישהו מכם סבל אי פעם מתחושת רעב אמיתית? לא אחת כזו של בין ארוחות, אלא רעב שנמשך כבר מספר ימים כי הגוף לא זכה לתזונה נאותה. ובבקשה, אל תנפנפו לי עם שבוע ההישרדות שעברתם בצבא – זה עניין של בחירה והוא שונה לגמרי. אז זהו, שמעט מאוד אנשים בחברה המערבית מצאו את עצמם רעבים "באמת", וכשיש מסביב את כל השפע הזה, האוכל משחק תפקיד הרבה יותר גדול, תפקיד רגשי, תרבותי, התמכרותי שאי אפשר להתחמק ממנו, אלא אם כן אתם גרים במדבר ללא מכשיר טלוויזיה.

"כבר בגיל צעיר אנחנו לומדים שאוכל מביא נחמה נפלנו? קיבלנו מכה? חזרנו עצובים מהגן? חטיף אחד מאימא והכול יעבור", מסביר ד"ר שלמה לוי, מנהל מרפאה לטיפול בהשמנת יתר. "אבל אכילה הנובעת ממצבים נפשיים נותנת תחושה טובה לטווח קצר בלבד. על מנת להבין את הסיבות האמיתיות לאכילה שלא מתוך רעב, צריך לטפל בבעיות הרגשיות ו"לנטרל" את האוכל ממשוואת המצוקה".

האם האכילה שלנו נובעת מתחושת רעב אמיתית? ברוב המקרים לא. על פי הערכות שונות, כ-75% מאכילת יתר מקורה ברגשות, ולא ברעב. מדובר באכילה רגשית המוגדרת כצריכת כמויות מזון גדולות, בד"כ אוכל "מנחם" או ג'אנק פוד, כתגובה למצבים רגשיים כגון דיכאון, שעמום, בדידות, כעס, חרדה או מתח.

את האכילה הרגשית הזאת, נהוג לחלק לארבעה סוגים, בהתאם לסיטואציה בה היא מתרחשת. חפשו את עצמכם כאן:
הראשון הוא האכילה החברתית - אכילת יתר בחברת אנשים, אשר נובעת מדרבון של האחרים,\ או מרצון שלנו לאכול כדי להשתלב בחברה, בעת ויכוח או בעקבות תחושת חוסר נוחות חברתית.

סוג נפוץ נוסף היא האכילה הרגשית - אכילה הבאה כתגובה לשעמום, מתח, דיכאון, כעס, חרדה, בדידות, ריקנות, מחשבות שליליות, הענשה עצמית או מצבים נפשיים אחרים.

בנוסף קיימת גם אכילה תלוית מצב - אכילה הנובעת מהעובדה שנראה לנו שהאכילה פשוט "מתאימה" לסיטואציה בה אנו מצויים. לדוגמה: אכילה בעקבות פרסום למזון מסוים, בעקבות קרבה פיזית למסעדה או מאפייה, או במהלך ביצוע פעולות שהתרגלנו לקשור בינן לבין אכילה כגון צפייה בטלוויזיה, צפייה בסרט קולנוע או צפייה באירוע ספורט.

את ארבעת סוגי אכילת היתר חותמת האכילה הפיזיולוגית - אכילה כתגובה לאיתותים גופניים, שאינם רעב, כגון צמא, כאב ראש, עייפות.

ד"ר לוי מציין כי הוא נתקל במקרים רבים בהם אנשים נורמטיביים נוטים לאכול שלא מתוך רעב. "רבים מאתנו עובדים וחיים בתנאי לחץ" מסביר ד"ר לוי, "מציבים לעצמנו דרישות גבוהות, משקיעים אנרגיה רבה כדי להתקדם, להוכיח את עצמנו, ולשדרג את מצבנו הכלכלי. כשאנו מגיעים הביתה בסוף היום, אנחנו פורקים את הלחץ והמתח בעזרת האוכל מכיוון שהוא זמין ונותן לנו סיפוק מיידי".

"אחרים מתקשים להתמודד עם סיטואציות רגשיות" מוסיף לוי, "ובמקום לזהות את מקור הבעיה ולהתמודד אתה, "בורחים" לאוכל על מנת להשיג שינוי רגשי מיידי. לצערנו, אותו סיפוק מיידי משתנה במהרה, מכיוון שמיד לאחר האכילה אנחנו מצטערים שאכלנו בלי שליטה וללא צורך, ומוצפים ברגשות אשם, תסכול ואכזבה. האוכל, שבחרנו בו כ"מושיע" הופך בסופו של דבר להרסני".

לוי מציע לסובלים מהתופעה, לנהל יומן אכילה המתעד את כל מה שהם אוכלים לצד הסיבות לאכילה (חברתיות, רגשיות, תלויות סיטואציה או פיזיולוגיות). לאחר שתזהו את הדפוסים האישיים שלכם בכל הקשור לאכילה רגשית, נסו לשבור את ההרגלים הקלוקלים באמצעות גיבוש אלטרנטיבות לאכילה.

כלומר, בכל פעם שאתם מתכננים לאכול, ולא בגלל רעב, החליפו את האכילה המתוכננת בכל פעילות חיובית אחרת: קריאה, האזנה למוזיקה, פעילות ספורטיבית, תרגילי נשימה, פגישה עם חבר, משחק ואפילו משימות בית (גם ספונג'ה או כל פעולת ניקיון אחרת עדיפה על אכילה מיותרת). רק אל תתגמלו את עצמכם על ההצלחה והעמידה במשימה, עם אוכל.