למרות שנהוג ליחס את המצאת קופסאות השימורים לנפוליון, מזון משומר לא היה דבר חדש בהיסטוריה הממושכת של מלחמות בני האדם. עוד במסעי הצלב יצאו צלבנים איטלקים מצוידים בעוגות "פנה פורטה" שהחזיקו חודשים במהלך הצעדה הארוכה, בעוד אחיהם למסע מהאי הבריטי הצטיידו במיני בשרים משומרים וממולחים ששום איטלקי גאה לא יעז לגעת בהם.
הופעת השימורים הראשונה בהיסטוריה, התרחשה גם היא בעקבות אתגר שהציבה הממשלה הצרפתית לאזרחיה: פרס של 12 אלף פרנק הוצע על ידי ממשלת נפוליאון למי שימציא שיטה לשימור מזון. את הפתרון סיפק פריזאי בשם ניקולס אפרט, שמתוקף ניסיונו כיצרן ממתקים, סוחר יין, שף, מבשל שיכר ומחמיץ מלפפונים מקצועי, הצליח להגות את השיטה. הוא בישל אוכל למחצה, ואטם אותו בבקבוקים אותם השרה במים רותחים. השיטה שהוכיחה את עצמה, הפכה את אפרט לסלבריטאי, ולגיבור החדש שדאג לצבא ש"צעד על קיבתו", הוענק הפרס על ידי הקיסר נפוליון בעצמו.
גם מעבר לתעלה, באימפריה הבריטית, לא קפאו מדעני המזון החדשים על שמריהם. פיטר דורנד שכלל את השיטה הצרפתית ואפסן מזון לא רק בבקבוקים, אלא גם בקופסאות מתכת מברזל או מפלדה מצופה בבדיל. לצבא הוד מלכותו הבריטי, הייתה עכשיו קופסת שימורים עמידה יותר מהזכוכית הצרפתית והצי המלכותי המפורסם היה זקוק למזון משומר יותר מכל: ב-1818 כבר השתמש הצי הבריטי ביותר מ- 24 אלף קופסאות שימורים. למלחים שהיו רגילים לשהות שבועות בים בתנאי תזונה לקויה, זו הייתה תוספת ברוכה מעין כמוה לתפריט.
ארה"ב - 130 מיליארד קופסאות
בשנות השישים של המאה שעברה, עברה תעשיית השימורים לשימוש באלומיניום כחומר גלם עיקרי. זאת מכיוון שהוא מגיב בצורה בריאה יותר לנוזלים מאשר מתכות אחרות, לא מחליד, קל לעיצוב וניתן למחזר אותו. בשנות השבעים החלה תעשיית השימורים ופחיות המשקה למחזר את האלומיניום ומאז ועד היום פעולה זו נחשבת לאחת מהיוזמות העסקיות-סביבתיות, המוצלחות ביותר של החברה המערבית.
תעשיית קופסאות השימורים מייצרת כיום יותר מ- 130 מיליארד קופסאות, לשוק האמריקאי בלבד. במונחים פיננסיים, זו תעשייה של 8 מיליארד דולר בשנה, המעסיקה כ- 35 אלף עובדים ומשמרת מעל ל- 1500 סוגי מזון שונים.