משחקים עם הלשון

אין דבר קלישאתי יותר מאשר לפתוח כתבה על גלידות ב"הקיץ כבר כאן". אבל מה לעשות, כשהולכים 4 דקות ברחוב ב-8 בבוקר ומזיעים, כשהמדוזות עוקצות ללא רחמים וכשילדים מסתובבים ברחובות גם באחת בלילה – הקיץ כאן ובגדול. ומה יותר טוב בליל קיץ חם ולח מול הטלוויזיה מצלוחית גלידה ענקית עם קצפת וסירופים שאסור לספר עליהם לדיאטנית?

בדיוק בשביל התשוקה הזו שטראוס השיקה עכשיו שלושה טעמי גלידה חדשים בסדרת קרמיסימו: שלושה שוקולדים (חלב, מריר ולבן), קוקוס עם שבבי שוקולד וקרם וניל עם עוגיות. השורה התחתונה היא שאחרי שבחורפים האחרונים הופצצו מקררי הגלידות בטעמים חדשים ומחממי לב, ובגלידריות המשובחות מתפרעים עם טעמים מרגשים - "סדרת המיוחדים" של קרמיסימו לא עושה את זה.

כן, שלושת החבילות הגדולות של כל הטעמים חוסלו כאן תוך מספר זעום של ימים, אבל גם גלידת פונץ' בננה של האייטיז היתה זוכה לאותו יחס. לא היה כאן שום טעם שלא ראינו או שלא חווינו, אפקט ה"וואו" לא נשמע, ואף אחת מהגלידות החדשות לא זכתה לקדימות על פני מבחר הטעמים האחרים במקרר.

וחייבים גם הצעת שיפור קטנה: גלידת שלושת השוקולדים מחולקת בצורה מאוד לא נוחה. השוקולד הלבן בתחתית, ומעליו חצי קופסה של שוקולד חלב וחצי קופסה מרירה. מי שרוצה לזלול רק שוקולד לבן חייב לחצוב את דרכו דרך הטעמים האחרים.
[יניב דורנבוש]

סוג חדש של וופלים מצופים שוקולד מצטרף אל מדף המתוקים. הוופלים החדשים של חברת "המותג" מגיעים באריזה סטנדרטית בצבעי אדום ולבן, ורק לפי המראה שלה ניתן לזהות שמדובר בוופלים מהסוג הפשוט. סמל חברת "המותג" נצבע באדום עם מסגרת צהובה וכיתוב לבן ומזכיר באופן מחשיד את הלוגו של חברת אסם. מלבד הכיתוב, מופיעים על האריזה צילומים של שלושה וופלים שנחים אחד על השני (באופן מאוד לא מפתה) לצד כוס קפה מקרמיקה, תמונה שנראית כאלו צולמה בתחילת העשור הקודם. הוופלים מצופים בשוקולד מהסוג הפחות איכותי אבל לפחות אפשר להודות לחברת "המותג" שטרחו לציין על האריזה כי מדובר בוופלים בטעם שוקולד, מה שהולם יותר את הציפוי הסינטטי והחולי משהו.

סדרת הוופלים מבית "המותג" מיוצרת על ידי חברת "מנעמים" הזכורה לנו לטובה בעיקר בגלל הגליליות האגדיות. הוופלים מגיעים בטעמי שוקו, קרם אגוזים, ולימון, בגרסה מצופה ובגרסת הגליליות האותנטית.

באופן מפתיע למרות האריזה הלא מפתה, כמעט כל הטועמים התנפלו על הוופלים שנטרפו תוך כדי מלמול של: "זה כמו הוופלים של פעם" בצירוף הטענה ששום וופל איכותי ויקר לא יכול להחליף את הוופל הישן והטוב.
אפשר לסכם שזה מאבק בין הזיכרון הקולקטיבי שקושר אל הוופלים זכרונות מתוקים מהילדות לבין מד האיכות שלנו שהשתדרג בשנים האחרונות. ייתכן שהפעם הזיכרונות מנצחים.
[ענת ברק]

למזלו של השוקו, לא אחד ספציפי אלא באופן כללי, אני שומר לו חסד נעורים עוד מימי השוקו והלחמנייה של קייטנת' נופש וגיל' (המתחרים נוהגים להוסיף: 'חרא כרגיל'). פעם, ביום חם במיוחד, אפילו הזמנתי שוקו קר באיזה בית קפה, במקום ההפוך המסורתי. אבל בחייאת, לקחת 20% מהסוכר של השוקו זה כמו לקחת מרבי נחמן את המאומן או מפמלה אנדרסון את הסיליקון. 20% פחות סוכר, זה לקחת לשוקו את החיים, לדפוק לילדים את הילדות. לא צריך יותר מכמה שלוקים כדי להבין שמדובר באסון. וגם אותו חסד נעורים לא מצליח להשכיח משך דקות ארוכות את טעם הלוואי, או את הצורך לשתות שוקו אמיתי.
[פיני אסקל]