לשתות יין בתלבושת אחידה

עד לאחרונה יינות "כרמל" היו מזוהים עם ייצור המוני, אמרת "כרמל" וראית לנגד עינייך ארוחות אצל הדודה והגדה של פסח. למען ההגינות, אני חייב לומר שאצלי הם גם מזוהים עם הרחקה לכמה ימים מהתיכון, בתקופה שבסופרמרקט עדיין לא עשו בעיות למי שקנה בקבוק יין עם תלבושת אחידה. מורה מזועזעת תפסה אותנו עם בקבוק בחורשה מאחורי הבית ספר ומיותר לציין שעונש ההרחקה היה מתוק לא פחות מהיין, אמרלד ריזלינג סלקטד, נדמה לי. את הפקק פתחנו בעזרת מברג (דוחפים פנימה חזק, ונזהרים מהשפריץ). אחר כך במעלה הזיכרון, מתקשר לי היקב עם אפיזודה שהתחילה בטיול משותף בעיר עם בקבוק סוביניון בלאן סלקטד, נמשכה בכמה שנים של ייסורים הדדיים והסתיימה בחלון אחד מנופץ והרבה מאוד בירה כדי למחות את הטעם הרע. הסלקטד, דרך אגב, לא הייתה משהו.

יכול להיות שאם כל זה היה מתרחש היום, פני הדברים היו אחרים ולו רק משום שיקבי כרמל (אז כרמל מזרחי) הם אחרים. כבר כמה שנים עושים שם יינות מוקפדים, בכמויות מוגבלות, תוך פזילה לעולם הישן. היינות של הסדרה האזורית הם איכותיים ובמחיר סביר ובשלוש השנים האחרונות מוציא היקב את יין הדגל שלו, ה"לימיטד אדישן". הבאתי אותו יחד עם עוד כמה מתוצרת היקב הלאומי לפני המועצה.

מן ה"לימיטד אדישן 2004", בלנד של קברנה סוביניון (65 אחוז), פטיט ורדו (20 אחוז) ומרלו (15 אחוז), יצאו 13,344 בקבוקים ממוספרים. הוא מורכב מתוצרת של כמה כרמים, שהתיישנה לחוד. הבחירה המוקפדת נעשית אחרי היישון והיא שמעניקה ליין את אופיו. היין הזה הוא אלגנטי ומורכב, בעל צבע כהה, עשיר, עם ארומה ראשונית פירותית ומתובלת. הגוף שלו בינוני-מלא וטעמיו מתובלים עם נוכחות של פלפל, עץ מעושן, טעמי פירות כמו דובדבנים שחורים ושזיפים וגימור ארוך.

ניכר שהוא עדיין די צעיר, עדיף לחכות אתו שנה-שנתיים, אבל אפשר לשתות אותו כבר עכשיו. הוא יחזיק מעמד 5-6 שנים. בסך הכל יין שבנוי היטב ומאוזן ויכול ללוות ארוחה חגיגית. אהבנו גם את תיבת העץ. ההסתייגות שלנו היא מהמחיר: 180 ש"ח. לא מופרך, אבל קצת גבוה ביחס לתמורה.

שני יינות נוספים שהובאו לפני המועצה הם קברנה סוביניון ושיראז מכרם "קאיומי". בשנה שעברה זכו יינות ה"סינגל וייניארד" (כרם יחידני) האלה (2003) בתחרות "אשכול הזהב. שניהם יינות זניים לגמרי.

הקברנה, שבילה 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, הוא יין בצבע סגול כהה, עם ארומה חזקה וטובה של פירות בשלים. גילו הצעיר מורגש והטעמים שלו עדיין לא משתלבים לחלוטין, לכן כדאי לחכות עם הבקבוק שנה. בטעמים גילינו גוון שזיפי, מינרליות טובה, עץ, עשבי תיבול וקפה. אחרי זמן מה בכוס היין נחלש מבחינת ארומות וטעמים וזה מעט בעייתי. יש להניח שעם התיישנות נוספת, הוא יהיה אינטגרלי יותר. גם ביין הזה ניכרת ההקפדה והאלגנטיות והוא יהיה טוב לפחות חמש שנים. שוב, יין לארוחה, יכול להיות פורמלית. מחירו – 105 ש"ח. פסקנו פעם נוספת: יין טוב מאוד (או כמעט, אם הערך המספרי חשוב לכם), מעט יקר אבל לא שערורייתי.

את השיראז קאיומי 2004 אהבנו עוד יותר. גם הוא בילה 15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות וגם הוא זני במאה אחוז. זהו יין פחות מאופק ויותר הדוניסטי, עם פירותיות טובה – דובדבנים ופירות יער ברובד אחד. הרובד השני, השיראזי האופייני מלא בטעמים מעושנים – עץ, בשר מעושן ויש גם תבלינים – וניל, אולי ליקריץ. השיראז מאוזן ונגיש יותר, עם טאניות טובה, מאוזנת ורכה. מתאים לארוחה וגם לנסיבות פחות פורמליות, דייט מושקע למשל. בעינינו הוא הסקסי בין השניים. פסקנו שהוא טוב מאוד. שוב 105 שקלים, לא מופקע.

ולבסוף, הפתעה מבחינתנו – כרמל "וינטאז''". יין בסגנון פורט, עם יומרה לכוון לרמה הגבוהה שלו. "וינטאז'" הם יינות מחוזקים זניים שמתיישנים זמן רב בבקבוק ומדור זה כבר הביע הערכה עמוקה לאצילותם. כרמל וינטאג' מצליח לעשות עבודה לא רעה ביחס לסטנדרט הישראלי. הוינטג' הוא בעל גוף מלא, מתוק אבל לא מדי. מעבר לדובדבניות יש לו טעם חזק וטוב של שוקולד, צימוקים ומרירות טובה בסיום. הוא אלגנטי ומרשים, טוב כשהוא מצונן מעט ונסו לשתות אותו בכוס של פורט, עם פתח צר. אם אין לכם, כוס יין לבן תעשה את העבודה.

אנחנו מקווים ש"כרמל" ימשיכו לשווק את הוינטאז'', ממנו יוצרו רק 13 אלף בקבוקים. הוא טוב מאוד, על פי פסיקתנו.

מחירו אמנם עומד על 145 ש"ח, אבל כאן התחשיב הוא קצת אחר: במשך שבוע אחד מתוק תוכלו לשוב מהעבודה, לחלוץ נעליים ולמזוג כוס אחת מפנקת ליד עוגה או כמה גבינות חריפות. דרך הרבה יותר בוגרת לשכוח את הסלקטד.