פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אל תבנו לגובה

      מגדלים על הצלחת מתתמוטטים. נטשה חיימוביץ', סטייליסטית של אוכל, מחבבת פשטות ואת דרך ההגשה שחיים כהן מוביל ולא אוהבת עומס וגימיקים של טרטר בכוס קריסטל

      נטשה חיימוביץ', עושה סטיילינג לאוכל כבר מעל לעשור. כמי שהגיעה לתחום מתוך עבודתה כשפית, יש לה עין בוחנת לפרטים הקטנים עם חוש טבעי לאסתטיקה. יחד עם בעלה הצלם יוסי סליס, עסוקים השניים בעיצוב וצילום אוכל עבור חברות כמו תנובה, טיב טעם, טרה, טירת צבי ומוסדות אוכל שונים ביניהם דומינוס פיצה, רשת ספגטים ורשת סבארו.

      אילו טעויות עיצוביות את פוגשת בצלחת?
      "טעות נפוצה שאני רואה שחוזרת על עצמה, מורכבת מהקונסטרוקציות לגובה שהרבה פעמים שפים נוטים לסדר. במנות האלה משעינים רכיבים האחד על השני ויוצרים מעין רב קומות, מגדלי טיפי, שהם נורא מרשימים ויזואלית. בהתחלה, האפקט של מבנה כזה בצלחת הוא 'וואו', אבל כשמנסים לאכול את זה, המגדל מתמוטט. אז מגלים שקשה לאכול את הקונסטרוקציה. זה נופל, משפריץ ולפעמים גם עף מחוץ לצלחת.

      דבר נוסף שמפריע לי הוא עיצוב יתר בצלחת. זה קורה בין השאר כשכלי ההגשה עצמו הופך למרכזי, במקרה כזה הוא מחבל במנה עצמה והופך את האוכל למשני. אמנם כיום רוב המסעדות כבר לא חוטאות בהדגשת יתר של הכלים, אבל אפשר עדיין לראות את זה מתרחש די הרבה בשירותי קייטרינג שמנסים ליצור חווית מיצג שתחפה על איכות האוכל".

      "יש בעיניי גם משהו מאוד גימיקי בהגשה בכוסות קריסטל או מרטיני", ממשיכה חיימוביץ', "למרות שמבחינה צילומית להגיש טרטר סלמון בגביע קריסטל על רגל גבוהה, זה נראה פנטסטי, נדמה לי שכשצריך לאכול את זה, הפנטסטיות מתפוגגת."

      פנקייק בגודל שטיח

      "טעות נוספת שאני רואה חוזרת על עצמה בארץ ובארצות הברית, נובעת מהרעיון שצריך למלא את הצלחת. צלחות שמתפקעות מאוכל, יש בהן משהו שגורם לאי נעימות אצל המתבונן. זה קצת גרוטסקי לקבל פנקייק בגודל של שטיח אמבטיה, מי יכול לאכול את זה בכלל? ראיתי למשל שברשת ארומה מגישים סלט ענק בקערית דמוית אקווריום – בחירת הכלי מצוינת אבל הגודש הורס את האיזון בין הכלי למנה. חבל, זאת טעות שהיא קלה לתיקון".

      אז מה בכל זאת חיימוביץ' מחבבת בצלחת? בעיקר פשטות. "עכשיו יש כיוון אותו מוביל השף חיים כהן, שבעיניי מכיל בתוכו משהו מאוד אמיתי מבחינת הגשת האוכל – סידור שהוא לא ביתי, אבל יש בו משהו יפה לעין, רגוע, אלגנטי, אסתטי וסימטרי. זה כיוון שמבחינה עיצובית מאוד משרת את המנה. אני מרגישה שיש משהו מאוד רגוע בלקבל סלט בצלחת מתאימה שלא סובל מעיצוב יתר.

      צלחת גדולה עושה טוב לאוכל

      לשמחתי אני רואה גם שבמסעדות למדו להגיש אוכל בצלחות מוגדלות מעט יותר ממה שאנו רגילים אליו בבית. זה נותן הרגשה של מיוחדות, הצלחת נראית מכובדת יותר וזה מבדיל בין חול לקודש, או במקרה הזה בין אוכל בבית לאוכל בחוץ. אני אוהבת מאוד פרופורציות מוגדלות של כלים, זה עושה טוב לאוכל.

      באופן אישי, אני מחבבת למשל את סדרת הכלים שיש ב"גבריאל". סדרת כלים בעבודת יד בה לכל צלחת יש את הייחוד שלה. הכלים מאוד יפים בעיניי – טקסטורות משוננות, בליטות קטנות, עיטורי פרחים. הצלחות האלה מאוד פוטוגניות ויש להן פרופורציות נפלאות. זה סגנון שאותו מכנה הבעלים רובי, 'ענתיק שיק – מראה של סבתא' ואני מאוד אוהבת להשתמש בו בצילומים. בסך הכול הייתי אומרת, שבארץ חל שיפור משמעותי ביותר במראה של המנה המוגשת, גם בסידור שלה וגם בכלי בו היא מוגשת. יש כבר די הרבה מקומות שעושים זאת היטב".