פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      טוב שיש על מי לסמוך

      את שי אילן זה מרגיע שיש יינות שהם בבחינת הימור בטוח והוא לא מתאכזב מיינות הרזרב של רקאנטי. לעומת זאת הוא מסתייג מהמיתוג החדש של יינות בנימינה

      בטח חוויתם פעם מבוכה נוכח השפע על המדפים בחנות היינות. השמות מצלצלים מוכרים, על חלק מהיינות קראתם, אבל אתם לא זוכרים בדיוק מה. אתם מתכננים ארוחה הערב, אתם רוצים להפתיע, אבל בפעם האחרונה שקניתם יין צרפתי, נניח, איזה שאטו פאפ דה שמאפ במאה שקל, נפלתם חזק. סתם יין שבמקרה הטוב הוא לא מרשים, ובמקרה הרע הוא תווית שאין מאחוריה דבר.

      לשם כך טוב שיש כמה יקבים שאפשר לסמוך עליהם, שכשנקלעים לחנות יינות והמבחר מבלבל, בקבוק שלהם הוא הימור בטוח. מבחינתי זה חייב להיות שילוב של איכות, נגישות ואיזו נגיעה יצירתית. לפני כמה חודשים גמרנו את ההלל במדור הזה על שלושת יינות האביב של יקב "רקנאטי", שהוא מבחינתי מועמד לתואר "הימור בטוח". כמובן, זה עניין אישי וצריך להיזהר מאמירות גורפות, אבל אני לא חושב שאגזים אם אגיד שקשה ליפול עם היינות שלהם. כך זה גם עם המרלו והקברנה סוביניון רזרב 2004

      ההדוניסט - קברנה סוביניון רזרב 2004 – כרם בן זמרה

      הקברנה רזרב נבצר בשני כרמים סמוכים במושב כרם בן זמרה, והתיישן 19 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. צבעו כהה עם נטייה אדמדמה. הוא בעל ניחוח של פירות שחורים בשלים ועץ קלוי. בלגימה הוא מגלה גוף מלא, טעמים של שזיפים, דומדמניות, עץ וניואנס של קפה. הטאניות שלו רכה, נעימה ומאוזנת, כמעט מתקתקה אחרי שהייה של זמן מה בכוס, מה שעושה אותו לנגיש ביותר לשתייה מידית. הוא לא כל כך מתאים ליישון ארוך – כשלוש שנים בערך, אבל יהיה מעניין לטעום אותו עוד שנה ולראות כיצד השתנה. המועצה הקטנה שלי מכנה יינות כאלה "הדוניסטיים" – מתמסרים, יצריים, לא אינטלקטואליים מדי. בסך הכל יין טוב מאוד, במחיר 89 ש"ח, סביר. הוא יתאים לארוחה בשרית, אבל כבר אמרנו יצרי, מתמסר וכו', אז גם לארוחת פיתוי.

      הפורמלי - מרלו רזרב 2004 – כרם מנרה

      יין מכרם יחיד, שהתיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הוא די מוצק, בעל ניחוח פירותי של דובדבנים, אולי פטל ומעט מנטה. יש בו גם ריחות של אדמה ופרחוניות נעימה, עם גוף בינוני-מלא. בטעם מצאנו פירות יער אדומים ואוכמניות ומעט עשבי תיבול. אחרי זמן מה בכוס מתגלה גם שוקולדיות. הגימור של היין מרשים, עם משהו מתובל וככלל זהו יין בעל טעמים מרוכזים, קצת אלכוהולי, אבל לא באופן שמפריע מדי. נגיש עכשיו, ויחזיק מעמד אולי קצת יותר מהקברנה – ארבע שנים, חמש לכל היותר. שוב זהו יין לנהנתנים, אולי קצת יותר שכלתני מקודמו, מעט יותר פורמלי אבל עדיין אני לא רואה אתכם לוגמים אותו בעיניים מצומצמות, מהנהנים וחושבים על גתה. יותר הגיוני לשתות אותו בפה מלא ושיזלוג בזוויות. הציון שלנו – טוב מאוד. מחיר: 84 שקלים. קולינריה: בשר, אבל לא הכרח. לא מתאים לגבינות חריפות, שיקהו את הטעם שלו.

      יין זה לא יוגורט

      ועוד כמה מילים על מיתוג, יתרונותיו ונזקיו. אין ספק, יש ביין משהו פטישיסטי. האביזרים שחובב יין מצייד עצמו בהם – חולצים, מחדררים, כוסות מותג גדולות מידה. גם נשיאת העיניים לאזורים כמו בורדו, בורגון, ברולו, שמות מתגלגלים על הלשון, שנים טובות ושנים רעות והמקרר הנכסף. אבל לכל אלה יש נגיעה ישירה ליין, וזה ממילא די והותר. כבר הסתייגתי כאן בקול רם משירי הלל ליין על התוויות, שאונסים את עצמם על הדמיון ומכריחים את הלוגם לחפש ביין סימפוניות.

      אני יכול להבין מדוע יקבי בינימינה מתגו את הסדרה הבסיסית שלהם מחדש וכעת הם מכנים אותם "טמפרניו אקזוטי", "פינוטאז' נועז" ו"שיראז מסקרן". התחרות על הבכורה במכירת יינות לא יקרים הולכת ונעשית קשה. בכל זאת, הפטישיזם יוצא משליטה כשמפסיק להיות קשר בין מה שכתוב על התווית לבין תוכן הבקבוק. כמה בדיחות סופרו ויסופרו על יוגורטים עם שמות כמו "ליצ'י חולמני" ("חבוש מעפן"?) בפרסום ושיווק אני לא מבין הרבה. ביין מעט יותר, וזה לא יוגורט.

      אבל כאמור, הנוזל חשוב מהתווית, אז טעמתי את השיראז המסקרן. הסקרנות סופקה עד מהרה – זהו יין בעל גוף קל-בינוני, עם ריח שיראז אופייני של פרי אדום ומעט עור. בטעם הוא מפגין גוונים של דומדמניות, דובדבנים ועץ קלוי, קצת זפת עם מרירות קלה בגימור וקצת שוקולד. הוא לא מורכב, נגיש עכשיו ולא יתיישן זמן רב – שתו בשנה הקרובה. הייתי שמח לפגוש את היין הזה בבר או במסיבה. הציון שלנו – טוב פלוס. במחיר 38 שקלים, אפילו בסדר גמור.