חומות של תקווה

כולם בחופש עכשיו, אין עם מי לדבר. ידידי ד' משוחח איתי בטלפון, ענייני עבודה. "רק שנייה", הוא אומר לפתע, "כמה עולה הקורונה?". המלצרית, כנראה, נדחפה לשיחה שלנו. בעידן הסלולרי אתה לא יודע היכן נמצא בן שיחך, והנה מסתבר כי הוא ואשתו בצימר במושב שאר ישוב, וכיוון שהם אסירי תודה על שעלה בידם למצוא חדר פנוי, הם פורקים כל עול. המשקה החריף היחיד שראיתי אותו, מעודי, מערה אל פיו היה יין קידוש מתקתק. ממתי הבנאדם שותה בירה? ועוד בצהריים? ועוד קורונה?

בשבוע שעבר הייתי במצב דומה. שילוב של חופשה ועבודה הביא אותי לכיוון רמת הגולן. קרעו אותי ב-250 שקל על חדר קטנטן בקריית שמונה, בלי ארוחת בוקר, עם עיצוב פנים של הקסבה ונוף לכביש. את זה אני עוד יכול להבין - הצפוניים מפצים את עצמם על פגעי המלחמה מאשתקד, אבל בכל פינה ברמה נתקלתי בבחורי ישיבה משולהבים שחיפשו צוק להתרסק ממנו או בנוער אמריקאי מפרויקט תגלית, שצילם בלי הרף וליקק ארטיק. שאר הישראלים כנראה ישבו בג'קוזי בצימר שעולה מאות שקלים ללילה וחיכו שהזמן יעבור.

למוד ניסיון מר, שאלתי את עצמי כיצד אמעיט נזקים בשבוע השני לחופשתי. ההחלטה שלי - ואני ממליץ גם לכם - היא לא להתרחק. מקסימום להגיע עד ירושלים. עיר עם היסטוריה, הברים שלה בלילה מזמנים הפתעות מוזיקליות מרנינות, וגם לא רחוק: תוך שעה ו-40 דקות ברכבת ישראל אתם עוברים חיש קל את 50 הקילומטרים המפרידים ביניכם לבין הבירה ואתם בקניון מלחה. כיוון שבשלב הזה, מן הסתם, ירגישו רוב התל אביבים שמיצו את החוויה, אני ממליץ לכם, בכל זאת, לתפוס מונית למרכז העיר ולחפש את חצר פיינגולד. החצר (כניסה מרחוב יפו וגם ממדרחוב נחלת שבעה) מוקפת החומה נבנתה בסוף המאה ה-19. יש בה צבעוניות ירושלמית שגם יאפים תל אביבים ימצאו אותה קרובה ללבם. פיינגולד ההיסטורי בוודאי לא ציפה שמיטב מסעדות ירושלים יתחרו אצלו על המטראז'. פיני בחצר בא משם לתל אביב, סאקורה התחילה בסביבה, אלדד וזהו גם כן בחצר, ואדום היא להיט ירושלמי ששומר שנים על שם טוב בענף.

פיינגולד גם לא ציפה, כנראה, שבתפריטי המסעדות בחצר שלו תתקשו למצוא מנה שאין בה תערובת של בשר וחלב. הראשונה שבחרנו באדום, חציל בלדי על יוגורט וטחינה גולמית (34 שקל), הצליחה להתחמק מהמכשול (נודה שהיו גם נוספות, ממשפחת הקרפצ'ו והסביצ'ה, במחירים שבין 38-48 שקל) והיתה טעימה ומלבבת, מתאימה בדיוק לערב ירושלמי קיצי, יבש וקריר. מבנה המסעדה עצמו, ציורי ובעל כמה מפלסים קטנים, מזמן אינטימיות עם אפשרות התערבבות בנוף המקומי, קירותיו העבים מבטיחים הגנה נאה מהקור בחורף. אבל אנחנו העדפנו לשבת בחוץ, ברחבה מרוצפת מוקפת חומה בעיצוב שמקרין משהו לא גמור וחשוף.

כוס יין מקומית (המקום מתגאה במבחר יינות עשיר, שבניגוד למחירי המנות, מחיריהם דווקא עממיים ושווים) ריככה אותנו לקראת הבחירה בעיקרית. כאן היה קשה לשמור על רוח המסורת היהודית: המקום מתמחה בפירות ים, בסרטנים, ורוב מנות הבשר נשמעות מפתות למדי אלמלא עורבה בהן שמנת. אפילו את הפרגיות מכינים שם בקרם חרדל, שמנת וברנדי (78 שקל). האנטרקוט, שכל טועמיו לפנינו שיבחוהו, מוגש עם שמנת וחרדל (95 שקל), לכן - לבושתנו, ומטעמי תקציב (החלטנו שבדרך חזרה לא נחסוך וניסע באוטובוס) - בחרנו בהמבורגר הבית ובשניצל (55 שקל למנה).

אף שאין אלו מנות שבהן יכול השף לעשות להיטים, המטבח של אדום השקיע את המיטב. השניצל הענק היה טעים ופריך, רוטב האיולי ותפוח האדמה האפוי מושלמים, וההמבורגר גדול ומשובח. עשינו סיבוב במדרחוב הסמוך, שאפנו שוב את הקרירות הנעימה, הצצנו מרחוק על חומות העיר העתיקה וחזרנו העירה שמחים וטובי לב. חו"ל, ועדיין יותר זול מטורקיה.

אדום. חצר פיינגולד, יפו 31, ירושלים. טל' 6246242~02. פתוח: 18:30-2:00 (כדאי להזמין מקום אם אתם מתכננים על חמישי בערב).

תפאורה: ציורית, ירושלמית, מתוחכמת
סביב השולחן: בליינים, תיירים, ירושלמים אסלים
שירות: מקצועי, אולי מעט מתנשא
חיוך: מכיר בערך עצמו
שירותים: מסבירי פנים
חניה: אל תבואו מתל אביב עם רכב. אין לדעת כמה זמן תיתקעו בכניסה לעיר
שורה תחתונה: אדום עולה