הנבחרת

רוב היינות בקטגוריה זו מעט יותר יקרים, וההמלצה במובן זה היא לא למזוג אותם ל-12 סועדים, שחלק מהם יעשו מהם שפריץ עם סודה. אחדים מהם אולי כדאי סתם לשים על שולחן החג לדקורציה, בתקווה שאף אחד לא ירצה לשתות מהם. עם זאת, אל תשתו אותם בסוף הערב כשאתם קהי חיך. בקיצור, לגבי רוב היינות האלה, ראש השנה הוא הזדמנות טובה לרכוש ולשים בצד. זה גם מה שמבדיל אותם במובן עמוק מהיינות האחרים שהחלטנו להמליץ עליהם לראש השנה – חלק מהאחרים גם הם נפלאים, אבל באלה יש משהו קצת יותר גרנדיוזי.

מה לא נכתב על היין המפואר הזה? מרוכז, זו האסוציאציה הראשונה. דחוס, עמוס טעמים, אם כי לא באופן בלתי חדיר ויש בו גם עדינות. אם שותים (ועדיף לשמור, שנתיים שלוש ואם אפשר יותר) הוא יהיה טוב אחרי חדרור ארוך (לפחות שעתיים). אז הוא יגלה טעמי פירות שחורים ותבלינים, שזה הרושם העיקרי שהוא משאיר על החיך. הוא מלא גוף, עם נגיעה עדינה של חבית, בגימור יש לו גוון שוקולדי, עם מעט פרחוניות וטעמי עשבים. בהחלט יין שראוי לדיסקוס מפורט יותר, ונגיע לזה בפעם אחרת, אני מבטיח, אבל אי אפשר לדבר על היין בלי לדון במחירו.

זהו היין המסחרי היקר ביותר שאני יודע עליו בארץ – 320 ש"ח. אפשר להתייחס למחיר בכמה צורות: כהשקעה – ואז לשמור עליו כמה שנים טובות (ותהיה לו כנראה תוחלת חיים מרשימה, 10 שנים, אם יורשה לי לנחש). אם תשמרו אותו בצד בעוד כמה שנים תוכלו לשתות יין מעורר קנאה, ששווה הרבה יותר ממחירו הראשוני. התייחסות אחרת היא להבין שיין הדגל של יקב רציני לא יכול להימכר בפחות – אחרי הכול יינות יבוא פחות טובים עולים הרבה יותר. אני לא חושב שאפשר לפסוח על האפשרות השלישית – לקנות כמה בקבוקים מצויינים, של ירדן אם תרצו, במחיר הבקבוק האחד. אבל אז לא תדעו מה טעמו של יין שעולה 320 ש"ח (יאללה טוקבקיסטים, כסחו אותי).

עוד יין שהוא חגיגה לחושים. יין חזק, עמוק ומלא גוף. טעמיו של פירות אדומים בשלים ושל תבלינים, עם ניחוחות פרחוניים עזים. הוא מוצק מאוד, בעל פוטנציאל התיישנות ארוך (אל תתפסו אותי במילה, אבל בטח 3 שנים לפני שיהיה בשל). יש בו תיבול אקזוטי, מנטה ואולי אניס. במחיר של 165 שקלים, בהחלט שווה.

עוד יין נהדר, נגיש קצת יותר מהאחרים הוא הקברנה סוביניון 2005 של ברבדו. יש לו ארומה שפשוט מסתערת על האף. חבר ששתה יחד איתי את היין אפילו קצת השתאה מהעוצמה של ריח הפרי והתבלינים. גם כאן הייתי ממליץ על חידרור ארוך (טיול של חצי שעה לפיצוציה באמצע השתייה עשה פלאים ליין). החדרור ירכך את הטאניות הדי מודגשת שלו וגם ימתן את טעמי העץ ויאפשר לפירותיות לדבר. אחרי שנותנים לו זמן מה, יש לו גימור עדין ונעים.

יין טוב מאוד, עוצמתי ומקורי. בשרי כמעט, אולי בזכות ששת אחוזי השיראז שבו (80 אחוז קברנה, 14 מרלו), עם תיבול מודגש של פלפל וטעמי שרף. במיוחד מעניינת המורכבות שבו, שכבות של טעם המתגלות לאט – מוצק בהתחלה, עם ניחוחות אדמה, ואז פירות בשלים. כשהטאניות מתמתנת הוא אפילו מגלה מתקתקות עדינה ווניליות מסוימת, עם גימור ארוך מאוד. גם אותו ניתן יהיה לשמור 7-8 שנים.

זו ההזדמנות להמליץ שוב על היין הנהדר הזה, שכבר כיכב במדור. הטאניות הקטיפתית שלו והמבנה הטוב לאורך הלגימה, טעמי הפירות השחורים הסמיכים שלו והרמז לטבק – כולם מעוררי התפעלות. למרות נגישותו היחסית, עדיין שווה לחכות איתו. אם בכל זאת אתם חוגגים את ראש השנה בשלושה, שווה לפתוח אחד כזה.

חגיגי ומענג, עדין ושופע טעמים. על טהרת השרדונה, זהו אולי היין הלבן הישראלי המוצלח ביותר שטעמנו השנה. יין רענן ופריך, יבש במידה ומאוזן. בטעמי הפירות שלו מורגש אפרסק בעיקר, תפוח ירוק ומעט הדרים, בכיוון לימוני. יש בו ניחוח שמרים, חמיצות טובה יש בו רמז אגוזי, מרקם חלק ותסיסה עדינה ונעימה לחיך. בקיצור, יין מבעבע כמו שצריך, מוקפד כמו שיין שמיוצר ב"מתוד שמפנואז" יכול להיות. אפשר לשתות, אפשר לשמור, היקב אומר עד תשע שנים. במחיר של 112 שקלים, שווה כל אגורה.