פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "יעלי תירגעי, זה רק כסף": הדרך שלי לקורדון בלו

      יעל עמית נחתה בלונדון כדי ללמוד בישול וכבר עושה ג'וגינג עם אשתו של ג'יימי אוליבר. מחיר הקורסים של ה'קורדון בלו' כמעט וגרם לה להתקף לב, אבל בקרוב גם היא תחבוש כובע לבן

      לונדון, קיץ, פארקים ירוקים, בתי קפה, מסעדות. לתומי חשבתי שלונדון באמת מחכה לי, אבל אני מודה - טעיתי. אולי זה היה קצת תמים מצדי, אבל במקום קיץ חמים ונעים קיבלתי שמים אפורים והרבה טפטופים מציקים. האמת היא שחוץ מהידיעה שלונדון מאוד יקרה (בפעם האחרונה שבדקתי הפאונד היה שווה 8.9 שקלים) לא ממש ידעתי לאן אני מגיעה. כמו כל ישראלית טובה התמקמתי אצל חברים מתוך מחשבה שאתם יודעים, "יהיה בסדר".

      והאמת, היה די בסדר, עשרה ימים אחרי הנחיתה מצאנו דירה ברחוב בו למרבה הפלא גר ג'יימי אוליבר. אני כמובן מיד פיתחתי תקוות שיום אחד אוכל לדפוק לו על הדלת ולומר "הלו ג'ימי, מיי ניים איז יעל", ואם אחייך מאוד יפה אולי הוא גם ייקח אותי כעוזרת שלו, ואז אתקדם ואגיע אצלו לדרגה של סו שף ואולי בסוף עוד תהיה לי מסעדה משלי. הצרה היא שמרוב פעילויות הוא בקושי בבית, אבל את אשתו, לעומת זאת, אני פוגשת לא מעט בשעה שהיא עושה בג'וגינג בפארק ואחריה דולקת חבורת צלמי פפרצ'י.

      אחרי שבועיים בהם התחלתי להתרגל להומור הבריטי אבל ממש לא להתרגל לביורוקרטיה האנגלית (ורק דוגמא קטנה, כדי לשכור דירה בלונדון צריך חשבון בנק וכדי לפתוח חשבון בנק צריך להיות שוכר או בעל דירה. ואיך השניים מסתדרים ביחד? זה ממש כמו שאלת הביצה או התרנגולת), קפצתי ל'קורדון בלו' כדי לבדוק "מה העניינים".

      לטובת אלו שלא מכירים את בית הספר "חמש דקות על המוסד: הקורדון בלו הוא בית ספר לבישול צרפתי קלאסי שמשלב את יסודות הבישול הצרפתי וקונדיטוריה. בית הספר הוקם ב 1895 בפריז והיום הוא כולל 30 סניפים ב 15 מדינות שונות בעולם. הפילוסופיה של בית הספר היא שהשף "המודרני" היום הוא לא רק אומן אלא גם מנהל, איש עסקים, מדען ויזם. האתגר של בית הספר הוא לתת את הכלים כיצד לשלב בין כל תחומי הקולינריה ולצעוד עם הקידמה תוך שמירה ומתן כבוד למסורת ולאבני הבניין של הגסטרונומיה. (פרטים נוספים באתר הרשמי המקושר למטה)

      כן, גם באנגליה אסור לעשן במקומות ציבוריים

      הקורדון ממוקם במרכז לונדון ליד רחוב השופינג האולטימטיבי, אוקספורד סטריט. במבט ראשון קל מאוד לפספס את בית הספר, זהו בניין לבן גדול עם שלט קטן הנושא את השם Cordon Bleu, מה שבכל זאת הסגיר את היותו בית ספר לבישול הייתה חבורה של תלמידים מכל העולם שעמדו מחוץ לדלת עם בגדי שף בהפסקת סיגריה – כן, גם אנגליה הצטרפה למדינות בהן אסור לעשן במקומות ציבוריים.

      בחוסר ביטחון מסוים נדחפתי בין התלמידים ונכנסתי למשרד הקבלה של בית הספר. את פניי קיבלה חבורה עליזה של מזכירות בריטיות צחקניות עם פנים ורדרדות ומבטא אנגלי הארד-קור. הן הסתכלו עליי במבט מבולבל משהו, כשניסיתי להסביר להן באנגלית הישראלית שלי שאני מעוניינת לקבל קצת אינפורמציה על בית הספר. אח"כ הבנתי שזו לא הייתה רק האנגלית שלי שבלבלה אותן, אלא גם העובדה שזה היה יום שישי והדבר היחיד שעניין אותן הוא לסיים את היום וללכת לשתות משהו.

      לשמחתי, דווקא כאן הבירוקרטיה האנגלית עזרה לי. באנגליה או לפחות בלונדון הכל מאוד מסודר ולכל אחד יש את התפקיד שלו ממנו הוא לא חורג או מגדיל ראש, כך שהמזכירה שאחראית על הברושורים נתנה לי את הניירת, מזכירה שנייה קבעה לי פגישת היכרות עם איש יחסי הציבור כדי שיערוך לי סיור מאורגן ושיעור לדוגמא ושלישית ענתה על כל שאלה. במקרה שלי אני מודה שהשלישית עזרה לי הכי פחות אבל אני לא באמת יכולה לומר שזו הייתה אשמתה, אלא יותר המבטא הכבד שבפיה ושצף הדיבור הבלתי פוסק.

      מבית הספר יצאתי עם כאב ראש קל והחלטתי לשבת בבית קפה קטן כדי להירגע קצת, לסדר את המחשבות ולקרוא בשקט את הברושור. אבל איזה להירגע ואיזה בטיח, האינסטינקט של קריאה מימין לשמאל הביא אותי לקרוא תחילה את מחיר הקורסים השערורייתי שמתחיל בלא פחות מ-4000 פאונד (כפול 8.9, זוכרים?). שניות ספורות ולחץ הדם שלי זינק וכל מה שראיתי היה שחור בעיניים.

      אחרי כמה שאיפות אוויר עמוקות ומלמול חוזר ונשנה "יעלי תירגעי, זה רק כסף", "יעלי תירגעי, זה רק כסף" (ומזל שאני בלונדון ואף אחד לא מבין עברית) חזר לי הצבע ללחיים והמשכתי לקרוא את הפרטים. הלימודים מתחלקים לשניים: יסודות הבישול הצרפתי ולימודי קונדיטוריה. בכל תחום יש שלושה שלבים מהבסיסי עד למתקדם ביותר. עלות כל קורס, בנפרד, בממוצע היא כ 4000 פאונד. עלות 6 קורסים (כל הקורסים בבישול כללי וקונדיטוריה) הנקראים גם מסלול ה"גרנד דיפלומה", עומדת על מחיר מציאה של כ 20,500 פאונד (תעשו אתם את החישוב לשקלים אני עדיין מקבלת פיק ברכיים כשאני מחשבת את זה).
      לתומי, אם חשבתי לקנות דירה בזמן הקרוב ולקחת משכנתא, עכשיו היה לי ברור שראשית אצטרך לקחת משכנתא לטובת הלימודים.

      בישול או קונדיטוריה?

      אז מילא הכסף, אבל כדי להתקבל לבית ספר צריך לכתוב קורות חיים מסודרים (לא שאני יודעת איך שלוש וחצי שנים בביצת הפרסום הישראלית קשורות לזה), לצרף מכתב מקדים המתאר את השאיפות והסיבות בגללן אני מעוניינת ללמוד בבית ספר (ובעצם אם הם רוצים לשמוע את בלבולי השכל שלי מה אכפת לי). אה, וצריך להיות מעל גיל 18, לפחות בתחום הזה אין לי בעיה. בקיצור לא מספיק שצריך להיות מיליונר בשביל ללמוד אני גם צריכה לעבור סוג של מבחני קבלה. ובל נשכח את הביורוקרטיה האנגלית בה כל דבר לוקח שבועות. אפילו פעולה פשוטה של העברת כסף.

      חזרתי הביתה ברגשות מעורבים מתוך ידיעה שהחלטות כבדות עומדות על הפרק. מה ללמוד, אם בכלל? קונדיטוריה, בישול, או שניהם ביחד? האם יש סתירה בין שני התחומים? האם להתחיל מהקורס הבסיסי או לקחת את כל הקורסים יחד? האם כדי להשתלב בתחום צריך את כל "הגרנד דיפלומה" או מספיק לקחת קורס בסיס ואת כל השאר לקבל בהתנסות מעשית?

      וכמובן השאלה המרכזית מאיפה בכלל אביא את כל הכסף הזה והאם זה שווה את זה.

      דילמות דילמות...

      * בטור הבא: אז למה באמת קונדיטוריה וחוויות מהסיור והשיעור לדוגמה ב'קורדון'.