סודות מהמוסד

לחם, בצקים ושוקולד: שיעור קינוחים בקורדון בלו

יעל עמית עושה 'גראנד טור' ב'קורדון' בלונדון ומגלה לתדהמתה שרוב הסטודנטים כמעט נרדמים ולא צריך לשטוף כלים. מסט הסכינים המפואר שקיבלה עם ההרשמה היא ממש מבסוטה

  • קורדון בלו
יעל עמית

אז בגיל 30 החלטתי לעזוב הכל וללמוד קונדיטוריה ב'קורדון בלו' בלונדון. אחד הדברים הנחמדים בלהיות בת 30 (להוציא את הקימטוטים, בצבוצי השיער הלבן וניג'וסי החתונה והילדים) הוא שכמו ילדה טובה במהלך השנים שעברו הצלחתי לשים כמה ג'ובות בצד למען מטרה טובה. עכשיו נראה שהמטרה הטובה הגיעה בדמותם של הלימודים היקרים להחריד.

אבל כמה ג'ובות זה עדיין לא 200,000 שקל, מחירו של הקורס המלא של ה'קורדון', ולכן החלטתי להתחיל מקורס בודד ואחר כך לשבור את הראש מה הלאה. כשהתחלתי להתעניין בלימודים הנושא של מה יותר חשוב: ניסיון תעסוקתי או לימודים עורר ויכוחים רבים ביני לבין חברים שכבר שנים נמצאים בתוך התעשייה (וכאן המקום להגיד תודה להלל, טל ומורן על כל ההתייעצויות, ובלבולי השכל שהעברתי אותם) והאמת שהדעות חלוקות וזו עוד סיבה בגללה החלטתי להתחיל רק עם קורס אחד.

בסוף, כאמור, החלטתי ללמוד, אבל מה? בישול או קונדיטוריה? את ההחלטה הזו דחיתי עד הרגע האחרון. מצד אחד העובדות היבשות אומרות שבישול הוא תחום פתוח יותר מקונדיטוריה, היד חופשית ואין מידות מדויקות כמו בקונדיטוריה שם לכל גרם יש משמעות; מצד שני תמיד הייתי טובה במתמטיקה אז אולי זה יותר מתאים לי?

חשבתי על זה שבאופן אישי אני לא חובבת מתוקים ונוטה יותר למלוחים אבל נהנית נורא לראות אנשים גונחים מהנאה אחרי, למשל, הביס הראשון מסופלה שוקולד. חוץ מזה אין כמו המראה של קמח, ביצים, שוקולד ופירות מתמזגים ליצירה אחת מושלמת וממכרת (ולא סתם, בפרק זכור במיוחד מירנדה מ"סקס והעיר הגדולה" מתמכרת לעוגות שוקולד, עקב מחסור בסקס – וכן, גם בלונדון השידורים החוזרים חזקים).

בסופו של דבר אני יודעת שאני לא יכולה להימנע מהחלק הפרקטי וכל העוסקים בתחום מסכימים, שהעיסוק בבישול ובמסעדנות הוא קשה ותובעני והשילוב בינו לבין חיים פרטיים הוא כמעט בלתי אפשרי. אני לא חושבת שהעבודה בקונדיטוריה היא קלה יותר, אבל נדמה לי שיותר קל לשלב בינה לבין החיים האחרים. בואו לא נתעלם מכך שיש יותר שפים גברים מנשים ונראה לי שיותר קונדיטוריות נשים מקונדיטורים.

אז הלכתי על לימודי קונדיטוריה.

עוד בוואלה! NEWS

ההחלטה הגדולה: איך יודעים שהגיע הרגע לעבור לדיור המוגן

לכתבה המלאה

קינוחים מסורתיים בבניין דירות לונדוני

וכך זה התחיל. ביום רביעי אחד בשעת בוקר מוקדמת מדי לטעמי מצאתי את עצמי שוב ב'קורדון' והפעם לרגל פגישה אישית עם איש היח"צ של בית הספר שעשה לי "גראנד טור" בבית הספר + הצצה לשיעור לדוגמה.

הצגתי את עצמי כישראלית מה שכמובן גרר לאורך כל הסיבוב במסדרונות היכרות עם כל הישראלים שלומדים במוסד. רק שתדעו, אנחנו אולי לא רבים אבל אין ספק שבולטים.

בית הספר עצמו הוא בניין קומות בלב לונדון, בכל קומה כמה חדרים קטנים בהם נערכים השיעורים (עד 20 סטודנטים), כשיש כאלה שהם הרצאה עם הדגמה ויש שיעורים מעשיים בכיתות עם מטבחים. 12 שבועות הוא אורכו של הקורס הבסיסי בקונדיטוריה ובמהלכו לומדים על קינוחים מסורתיים, לחם, בצקים, שוקולד, שיטות וטכניקות קלאסיות וכו'. כמובן שיש גם מבחנים ובסוף מקבלים תעודה.

קורס היגיינה לכל שף

בין דיבור לדיבור וההליכה המהירה בין הכיתות הצלחתי ללקט עוד כמה עובדות מעניינות:

- בקורס עצמו לא צריך לשטוף כלים!
- בלונדון כדי לעבוד במטבח צריך להיות בעל תעודה "היגיינית" (Foundation Certificate in Food Hygiene and Safety), בית הספר מעביר קורס ובו לומדים על היגיינה ותברואה ואפילו מקבלים בסוף תעודה.
- את הקינוחים שמכינים בשיעורים המעשיים אפשר לקחת הביתה!
- והדובדבן שבקצפת, מבחינתי: חלק מהתשלום כולל ערכת סכינים מקצועיים וכלי מטבח שונים וכל זה בנוסף למדים, לכובע, לסינר, למגבת ולכפפות. הכל כמעט חוץ מתחתונים, חזייה ונעליים.

לשיעור לדוגמה נכנסתי יחד עם חבורת סטודנטים מכל העולם, לבושים בבגדי שף. כולם כמעט, בלי יוצא מן הכלל עם כוסות קפה של סטארבאקס, יושבים בכיתה ומנסים לא להירדם. הייתי בהלם. לישון באמצע השיעור?! אף חלום (טוב ככל שיהיה) לא שווה כל כך הרבה כסף. המרצה הצרפתי עונה לשם "שף" ודורש שיענו לו ב"יס שף". הוא נראה קצת כמו פרופסור מפוזר אבל עם מבט זדוני בעיניים, שהבהיר לי שאתו לא הייתי רוצה לעשות טעויות במטבח. לרגע הרגשתי כאילו אני חוזרת כמה שנים אחורה לימי בית הספר או לצבא לימי "כן המפקדת".

השיעור, שלב מתקדם בקונדיטוריה, היה על: Croquembouche "עוגת חתונה צרפתית מסורתית". בעברית פשוטה, בסיס של נוגט שעליו מגדל פחזניות ממולאות בקרם פטיסייר ברוטב קרמל. השיא היה קישוטי הסוכר, שנתלו בבסיס הנוגט. לשף לקח לפחות חצי שעה לתלות אותם והסטודנטים לא ממש הבינו איך הם אמורים להגיע לרמת גימור כזו.

כמה ימים אחרי נפרדתי מ-30,000 שקל ונרשמתי לבית הספר. זה אמנם עשה לי חור בכיס, אבל לפחות יצאתי עם סט סכינים מפואר ואיכותי בקייס ממותג שאני שוקלת לקנות כספת עבורו. כשפרשתי אותם על השולחן חבר שלי הסתכל, התרשם, חשב ובסוף אמר "טוב, בשביל 30 אלף שקל יכולתי להזמין לפה את האטורי הנזו (מ-Kill Bill) שיעשה לך סכינים בהזמנה אישית...". האמת, אני חושבת שאפילו אומה תורמן הייתה מבסוטה מפק"ל כזה.

* בשבוע הבא, הסמסטר נפתח בכנס ראשון לפני תחילת השיעורים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully