פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עסקי קש

      ממסיבות הבריכה הנכונות בארה"ב ועד לידיהן הענוגות של נשות פריז - שמפניה בפחית או בבקבוק אישי היא האלטרנטיבה הנשית לבירה. אפילו סופיה קופולה השיקה על שמה גרסה ורודה שיקית

      אין ספק ששתיית שמפניה אמיתית, כזו עם אילן יוחסין ולייבל נחשק, מפ??חית או, רחמנא ליצלן, באמצעות קשית - היא אחד מהדברים היותר המושחתים, ביזאריים ומנקרי העיניים שאפשר לעשות עם המשקה המבעבע הזה.

      ובכל זאת, לאחר שמתאוששים מהזעזוע הראשוני מהרעיון, קשה שלא להגניב חיוך קטן לעבר הבקבוקים השובבים ולחבב את הטוויסט המצוי בכל עסקי הקש האלו, שהפכו מקוריוז שובר מוסכמות לטרנד המוני. מעין תחליף נוצץ לבירה במסיבות הבריכה במיאמי, לוס אנג'לס ומעוזות יאפיים נבחרים.

      ברלין ומועדוניה המחתרתיים כבר נשבו בקסמי השמפניה בקשית (לפני יותר מ -5 שנים נכנס בקבוק ה-"ז?קט" האישי, המקבילה הגרמנית לשמפניה הצרפתית, למקררי מיטב המועדונים בעיר) ולאחרונה, לאחר כמעט עשור של הסתגלות בעולם ותוך התקדמות איטית, טרנד השמפניה בקשית חזר לצרפת וכבש גם את מעוז האלגנטיות והשיק העולמי האחרון – פריז.

      המצב כל כך קשה, עד שאפילו נשות הרובע השמיני הקוקטיות - אלו שגם בימים בהם מעטה קרח דקיק מכסה את מדרכות העיר לא מוכנות לוותר על עקביהן הגבוהים - מוותרות על כוסות הפלוט הדקיקות ולוגמות שמפניה בקשית בביסטרואים וברים נבחרים, ושככה יהיה לנו טוב.

      חילול הקודש בשם תזרים המזומנים

      הכל החל באמצע שנות התשעים. מיטב המוחות הקודחים במפקדת "פומרי" שבר?מס, בירת מחוז שמפאן, החליטו לנקוט בצעדים שיצעירו את דימוי השמפניה היוקרתי - שנחשב בצרפת עד אז ל"משקה של הורים" ובארה"ב למשקה סילבסטר מסורתי, שלא נהנה ממכירות גבוהות במיוחד לאורך השנה. המטרה הייתה להעלות את המכירות, שסבלו בשנים ההן משפל חסר תקדים.

      ההצעה השערורייתית לשווק שמפניה בבקבוק אישי (187 מ"ל) - רעיון שמותגי יוקרה התרחקו ממנו כמא?ש, והיה נפוץ עד אז רק ביין זול בטיסות - הגיע מטיירי גסקו, היינן הראשי של "פומרי". היקב שנוסד ב-1858, נחשב לאחד היקבים המכובדים של שמפאן ונודע דווקא בשל חדשנותו ("פומרי" היה ליקב הראשון שהציע שמפניה "ברוט" יבשה וכן ליקב הראשון שנעזר ביחסי ציבור עוד במאה ה-19), כך שבעבור ההנהלה, היה זה אך טבעי להרים גם הפעם את כפפת החדשנות.

      יותר מ-3 שנים עבדו גסקו וצוותי הפיתוח של היקב על ההמצאה החדשה. במקביל לניסיונות לגבש טעם מיוחד ומיתוג מתבדל, הם נתנו תשומת לב מיוחדת דווקא לקשית לאור הקושי ללגום עימה שמפניה, בשל הבעבוע החזק.

      ב-1999 הושק ה"פופ", הקרוי – כמה חינני – על שם הרעש המרגש שמתקבל בעת חליצת בקבוק שמפניה. שלא יהיה שום ספק - על אף הדמיון הברור לבקבוקי משקאות קלים ולאלכופופים, היה ועדיין מדובר בשמפניה טהורה, המיוצרת כדת וכדין ובאופן ההכנה המסורתי ("מתוד שמפנואז"), וטעמה כמעט זהה לזה של ה-"פומרי ברוט" הרגיל. בעת השקתה נבדלה ה"פופ" מאחיותיה המבעבעות, בזכות גודל הבקבוק החדשני והעיצוב יוצא הדופן – בקבוק כחול-מטאלי שאליו מצורפת קשית. כצפוי היא זו שמשכה את מרבית תשומת הלב.

      הצלחה מסחררת באמריקה

      התגובות הראשוניות בצרפת היו כאמור מעורבות. "חילול קודש" היה ביטוי שחזר תכופות בהקשר זה וההצלחה המיידית והמכירות מרקיעות השחקים מצדו האחר של האוקיינוס, לא מיהרו לשכנע את הצרפתים. בארה"ב, בכל אופן, לראשונה מזה עשרות שנים שמפניה הייתה שוב למשקה קולי, שנכון לשתות גם סתם על הבר, ולא רק באירועים מיוחדים או בסילבסטר. לכך תרם גם המחיר הארקטיבי של ה"פופ"– בסביבות ה-12 דולר לבקבוק ו-45 לרביעייה.

      הראשונים ליישר קו עם "פומרי" היו יקב "פייפר היידסיק", ששיחררו כשנה מאוחר יותר את ה-"בייבי פייפר", גרסה מוקטנת של ה-"Cuvée Brut", "לוראן פרייה" (כאן ויתרו על הקש) שיצאה עם ה-"LP"' והיקב האגדי "מוא?ה א? ש?אנדון" שהשיק את בקבוק המיני שלו, ה-"ברוט נקטר אימפראל", חביב אופנאי העל, שאליו צורפה מיני כוס פלוט מפלסטיק. "פופ", מאידך החלה לשתף פעולה עם אמנים ולשחרר מדי שנה 12 בקבוקים מעוטרים במהדורה מוגבלת ("פופ ארט"), מעוצבים על ידי אמנים צעירים מתחת לגיל 30.

      סופיה קופולה מצטרפת למשחק

      ב-2004, במקביל לשחרור המוצלח של גרסאות הרוזה של "פומרי" ו-"מוא?ה א? ש?אנדון" ("Pink POP" ו-"נקטר אימפריאל רוזה" בהתאמה), עלתה ובאה מי שתהיה לכוכבת הבלתי מעורערת של מסיבות הבריכה הנכונות בהמפטונס, אתר הקיט של עשירי ניו יורק - "סופיה" בגרסת המיני.

      הפחית הוורודה, אליה מצורפת קשית, כמתבקש, מכילה בתוכה את יין הבלאן דה בלאן הקרוי על שמה של הבמאית סופיה קופולה, בתו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה בעל היקב "קופולה ניבאום".

      העיצוב המהוקצע, על אף שזו בסך הכל פחית רד-בול-משודרגת (ותג המחיר, הנמוך בכשליש ממחיר ה-"פופ" וחבריו – מחיר לפחית 3.75$ ולרביעייה – 15$), היה זה שהפך את מארז הרביעייה של "סופיה" לאביזר המתבקש בידיהן הענוגות של המובחרות שבצעירות ארה"ב וכמובן בקרב מיטב כוכבות הוליווד, הנצפות עם "סופיה" באירועים נבחרים ובחופשות אקזוטיות.

      החידוש האחרון בתחום, כמה אירוני, הוא שבשנה האחרונה החלו לייצר ב-"פומרי" בקבוקים בגודל רגיל של ה-"פופ", מעין הפוך-על-הפוך, שהצלחתם בשוק הקמעונאי אף מאפילה על רעיו הקטנטנים.

      אצלנו בינתיים רק בקבוקי קאווה מוקטנים

      "אני לא יודע עד כמה זה יתפוס בישראל" אומר אבי בהר, המנהל המסחרי של "אנוטקה", יבואנית "פומרי" בישראל. "זה בקבוק קטן, בארץ הוא יהיה יקר מבחו"ל והמחיר הגבוה ירתיע את הצרכן הישראלי. עם זאת, אפשר לומר שאנחנו עדיין שוקלים להביא את בקבוקי ה-'פופ' בעתיד."

      עד שאפשר יהיה ללגום כאן בקש שמפניה אמיתית, מוצעים לנו מספר תחליפים שביססו פה טרנד משלהם. הקיץ הזה הקאוות ומבעבעים אחרים כבשו את הקהל הישראלי. הפאסון קצת אחר אבל בקבוקים מוקטנים מתחילי םלהיכנס למשחק.

      בקבוקי הרבע של "קורדון נגרו" (יבש וחצי יבש) למשל, כבר נהנים, לפי דברי היבואן, מהצלחה לא מבוטלת למשל ב-"טקרלין" התל אביבי וב-"זוני" הירושלמי, שם בחרו להתמקד בשיווקם. הבקבוקים הקטנים והשחורים, המכילים כ-2 כוסות קאווה, מתומחרים לאחר הירידה במיסוי ב-32 ש"ח.

      הסומליה והבעלים של "הטרקלין" יוסי בן אודיס אומר "הקאווה נמכרת כמו קולה או דיאט קולה. אנחנו מציעים אותה כטעימה וכאפטריף לארוחה והרבה אנשים מעדיפים אותה במקום משקה קל. הטעם שלה, במיוחד של החצי יבשה, נעים ומתחבב גם על אנשים שלא כל כך אוהבים אלכוהול".

      כמו כן גילינו בקבוקי רבע של קאווה פריקשנה ב - 19 ש"ח ליחידה בחנות היין 'ענבים' ברחוב ירמיהו בת"א וגם בחנויות "דרך היין". אולי זו נחמה מסוימת עד לבואו המיוחל של הקש המלכותי של ה"פופ" וחבריו.