פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      3... 2... 1... בועות

      שי אילן מחכה כבר שנה לכתוב את משנתו העולצת בעניין יינות מבעבעים (לא בוסקה אפרסק), מזל שהגיע הסילבסטר

      מי שגדל בסוף שנות השבעים, אז בועות הייתה אופרת סבון או מקסימום משהו שמוצאים בתחתית הבקבוקים של שוופס, יכול להבין את ההתלהבות נוכח הצפת היינות המבעבעים המשובחים שמגיעים השנה לישראל. הורדה משמעותית של עלויות המכס תרמה מצד אחד לריבוי המותגים והגדלת הצריכה. מהצד השני, הצרכן הישראלי משכיל יותר ויודע היום היטב את ההבדל בין בוסקה אפרסק לדום פריניון.

      למבעבעים יש כמובן עדנה באירועים חגיגיים, ולקראת הסילבסטר אנחנו מוצפים באפשרויות לחליצה רמה. טעמנו עבורכם את כמה אפשרויות, והרי התוצאות:

      לא נרביץ בכם תורה מוגזמת על ה"מתוד שמפנואז", הדרך המסורתית להכנת שמפניה. נאמר רק שהתהליך מורכב, וכרוך בלא מעט עבודה ידנית, כמו סיבוב של הבקבוקים, הכנסת שמרים ועוד כהנה וכהנה תהליכים שנמשכים שנים. אין פלא, אם כן, ששמפניה היא על פי רוב יין לא זול. השמפניות מיוצרת בחבל שמפן בצרפת, משלושה סוגים של ענבים: שרדונה, פינו נואר ופינו מונייה.

      ישנן שמפניות מבצירים מיוחדים, שמחיריהן על פי רוב יקרים במיוחד. אחרות מורכבות מן המיטב של בצירים אחדים והן נקראות Non Vintage. גם הן יכולות להיות נפלאות, ונגישות יותר במחיר. טעמנו כמה שמפניות לא בציריות. מומלץ מצונן היטב, בכוסות רגל גבוהות וצרות:


      עד 325 שקל

      מום קורדון רוז' – עשויה מ-45 אחוז ענבי פינו נואר, 30 אחוז שרדונה ו-25 אחוז פינו מונייה. חמישה בצירים שונים מרכיבים את השמפניה הזו, והם נרכשו ב-77 כרמים שונים באזור. זוהי שמפניה בדרגת יובש "ברוט", כלומר יבשה ובמובן זה היא אינה מאכזבת. יש בה משהו פריך ושברירי, עם תסיסה אחידה ועדינה. היא נודפת פירותיות, עם גוון כתמתם – אפרסקי. יש בה גם נוכחות קלה של שמרים, מעט לחם לבן ועיקצוץ אגוזי. לא הרפתקני ומתגמל ב-295 שקל (מיובאת על ידי אקרמן. מחירי כל השמפניות ברשת wine&more חינאווי ג'ורג').

      פיפר היידסיק ברוט – מיוצרת מפינו נואר ופינו מונייה בלבד. היעדר השרדונה תורם להיותה פחות פירותית. למרות זאת, היא נפלאה, והפייבוריטית האישית שלי. היא פרחונית בראש ובראשונה, עם גוון מינרלי וניואנס מעושן. בטעם יש בה נוכחות של קליפת הדרים ותיבול, אולי קימל או קינמון. יש בה משהו קצת שורט, כמעט טאני, אבל גם משהו אצילי ובמיוחד מעניין ושונה. בועות נאות ולא תוקפניות וגם המחיר אטרקטיבי – 265 שקלים (מיובאת על ידי החברה הסקוטית).

      פומרי ברוט רויאל – אחד הבתים הגדולים בחבל שמפן. מבעבעת אלגנטית מאוד ועדינה ומאוד יבשה. יש בה משהו ירקרק ותפוחי, ברקע ועליו קליפת לימון, שמרים ווניל. התסיסה שלה מצוינת,לפחות שליש ממנה עשוי מענבי שרדונה והשאר פינו נואר ופינו מונייה. כל זאת במחיר די נאה של 289 ש"ח.

      מואה ושנדון ברוט אימפריאל – שמפניה איכותית מאוד, מאחד היצרנים הגדולים והנכבדים שאחראי גם לדום פריניון. 50 אחוז פינו נואר, 29 אחוז פינו מונייה ואם נותרה בכם פיכחות, חשבו כמה שרדונה נשאר. הדבר הבולט בה הוא אינטגרציה טובה בין טעמי הפירות והחמיצות, עם גוף שמחזיק הכל. שפע של טעמי הדרים, אפרסק ומישמש. גם כאן נוכחות נעימה של שמרים עם תסיסה מדגדגת, אחידה ומבוקרת. יש בה גם נוכחות פרחונית אביבית. משקה חגיגי, אבל לא חנפן, ב-299 שקלים.

      טייטינג'ר ברוט ריזרב – חברת "הגפן" מביאה לראשונה את השמפניה המצוינת הזו לארץ. 40 אחוז שרדונה, 40 אחוז פינו נואר ו-20 אחוז פינו מונייה מרכיבים את המשקה המיוחד והאלגנטי הזה. בועות קטנות וצפופות וטעם הדרי. יבשה מאוד, מפתה עם מינרליות מעניינת ופרחוניות ואולי גם דבש. היא בעלת גוף בינוני ומבנה מצוין ויש לה גימור שמשתהה על הלשון ומענג זמן מה אחרי השתייה. שילוב יפה של הטעמים מוביל להנאה צרופה. ב-325 שקלים היא מהווה תמורה טובה. אם לא פיפר היידסיק, זו האלטרנטיבה העדיפה.

      זהירות, סיום מרגש

      ואם יש לכם 800 שקל ומעלה (הרבה מעלה) לפוצץ, אולי תעדיפו לרכוש בקבוק של ווב קליקו, או בולינז'ר או אולי איזו קרוג בצירית. באופן אישי, כאן מסתיים הידע שלי ומתחיל הניחוש. זה בטח טוב, אולי אפילו נפלא, אבל בשביל בועות אני לא לוקח משכנתא. אחרי הכול בסטנדרטים האלה מדובר הרבה יותר במותג מאשר במשקה. אני בשמחה הייתי מסתפק בבלאן דה בלאן 99 של רמת הגולן, שמחירו קצת יותר מ-200 שקל ונותן תמורה לא פחות טובה מכמה מהשמפניות המיובאות.

      אלטרנטיבה נוספת, שפויה בדרך כלל הרבה יותר במחיר היא הקאווה הספרדית. אפשר ללכת על אחד הבתים המפורסמים, כמו קודורניו, או האליגואר של אוגוסטו טורליו. את אלה אפשר להשיג במחירים של בסביבות מאה ש"ח. אם התקציב שלכם ממש צנוע, אפשר להסתפק ב"קאווה קסטל ד'אולרדולה" הכשרה, שמייבאת החברה הסקוטית. זוהי קאווה ידידותית, זהובה בהירה, עם יובש מתון. היא קלת גוף, עם תסיסה טובה ובלתי אגרסיבית וטעם פירותי בשל עם חמצמצות וגוון של אשכוליות המשתהה יפה על הלשון. קאווה צנועה ונעימה ב-46 שקלים בערך. אבל אם אפשר לסיים עם קצת שמאלץ: באמת לא משנה ממה תקבלו את הבועות שלכם, גולדסטאר חצי מצדי, העיקר שזה יהיה מתובל בהרבה אהבה, כל השנה.