קרנבל קרניבורי

נראה שמארגני פסטיבל פריחת הכלניות בנגב הצפוני לא היו צריכים להתאמץ במיוחד כדי להכתיר את החגיגה שלהם בכותרת קליטה, שקשה לשכוח: "דרום אדום". באמת, מה כבר יכול להיות אדום בדרום, זולת פריחת הכלניות? אכן, פרט להיותו אסם התבואה של המדינה, הנגב הוא גם האזור בו צומחות הכי הרבה כלניות. צירוף משובח של מרחבים פתוחים, אקלים נוח ומודעות גוברת לערכי שמירת הטבע, אפילו מגבירים את האפקט בשנים האחרונות, אבל מה -"צבע אדום" בעל משמעות שונה במקצת, באותו אזור ממש, גורם לכך שלא רבים ממהרים לחזות בפלא.
ולא שלא טורחים שם בשבילנו - פרט לכלניות היפות, והאפרים הירוקים והמרעננים, שתמיד מפתיעים בנגב אחרי הגשם, הכשירו עשרות מסלולים נוחים להולכי רגל, אופניים ורכבי שטח, וארגנו סיורים מודרכים בנושאי היסטוריה וציונות. בצימרים ובמקומות הלינה בקיבוצים שטפו שוב את הרצפות, ואפילו שתלו בצדי הדרכים שלטים בולטים עם הצעות לרכישת בית פרטי, על חצי דונם, בהרחבות הכפריות. אבל איך אתה יכול לנסוע בלב שקט לבתרונות רוחמה, לאגמיה שליד זיקים, לחורשת סעד או ליער גברעם, כשכל הזמן מנקרת במוחך השאלה: זה בטווח, או מחוץ לטווח?

ברור חיל, למשל, מחוץ לטווח. זהו קיבוץ סמוך למדי לשדרות, אבל עד להודעה חדשה, הוא מחוץ לטווח הקאסם. את "צבע אדום" לא שומעים שם. אדום בדרום? הברזילאים של ברור חיל הרי יודעים משהו על צבעים, בעיקר ככל שזה נוגע לבשר. הם גם יודעים שמי שיוצא בשבת לראות כלניות, מקבל באיזשהו שלב תיאבון ומצטער שלא הביא עימו מנגל.
אז הם דאגו למנגל. לא סתם מנגל - במגרש החניה שליד תחנת הדלק בכניסה לקיבוץ, הם מקימים כל שבת, עד סוף מרץ, אוהל אירוח בדואי, ולידו, על שיפודים ענקיים, ניצלים נתחי הבשר הענקיים, האנטרקוט, הצ'וריסוס והעופות. כל זה ליד ערימות של תפוחי אדמה אפויים, תוצרת האזור. ענן ריחו של הבשר הנצלה עוטף את הכביש, אי אפשר שלא לעצור ולהגיר ריר. למקום, שהוקם לרגל הפסטיבל, קוראים "בשבילך", מין ניסיון לקשור את ההזמנה האישית עם הרעיון הכללי של סיור בשבילי פריחה.
תחת סככות הצל יש שולחנות פלסטיק וכיסאות שאפשר לשבת לידם ולסעוד, אבל את המנה, המוגשת בחמגשית, אפשר לקחת גם לשטח. צמחונים (מה לצמחוני ולברור חיל?) יוכלו לקבל באוהל הבדואי מנה קומפלט של חומוס פול (17 שקל), הילדים יקבלו הדרכה בהכנת פיתות על הסאג' (לאפה עם לבנה או שוקולד ב-14 שקל). ויש גם דוכן מיצים טבעיים מתוצרת הקיבוץ (תפוזים, אשכוליות, קלמנטינות וגזר). מי שראה יותר מדי כלניות, או חושש מדי מאזעקת צבע אדום, יכול להתרווח על הכריות והשטיחים במאהל, בעוד שאת ילדיו יעסיקו בחוץ בטיול קצר בכרכרה הרתומה לאתון אביגיל (סיבוב ב-10 שקלים, ואל תעמיסו).
המנוחה באוהל הועילה לנו מאוד. התה היה טעים וכיוון שקנינו עסקית, גם קיבלנו אותו בחינם. הבשר משובח: תמורת חמגשית שעולה 45 שקל, מקבלים 250 גרם של רצועות אנטרקוט, או שני שוקיים צלויים, או שני צ'וריסוס דשנים ונוטפי שומן. תפוח אדמה אפוי על יד, מים מינרלים חופשי. הבשר עשוי, כצפוי, בנוסח דרום אמריקאי: עז טעם, עסיסי, חרוך - החבר'ה יודעים לעבוד.
טרפנו חמגשית אחת בתיאבון, וכדי להרגיש שותפים מלאים ביומיום האדום האזורי, לקחנו גם אחת הביתה. "הבאנו מליד שדרות", השווצנו. "תאכלו, תאכלו". בערב, במהדורת החדשות, קיבלנו עוד תזכורת לכך שאדום אינו רק בשר או כלניות.
בכל מקרה, פסטיבל "אדום בדרום" מתוכנן להתקיים בכל השבתות הקרובות, עד סוף מרץ. יהיה זה נחמד מצדנו אם נקפוץ לבקר ולתמוך.

בשבילך. אוהל אירוח ליד תחנת הדלק בכניסה לקיבוץ ברור חיל. טל' 3130541- 050. פתוח: שבת (עד סוף מרץ) 10:00- 17:00
אפשר להתעדכן בטל' 6809600 -08 .

תפאורה: אוהל, רשתות צל, שדות

סביב השולחן: עמישראל חדור רוח קרב וסקרנות

שירות: קיבוצניקי, מהצד הטוב של המילה

חיוך: טוב לב

שירותים: בתחנת הדלק. נקיים

נגישות: בלי בעיות ובלי מדרגות

שורה תחתונה: בשר מצוין, בטווח ביטחון מהחזית