פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קריאת ביאליק: על הספר "אוכל, קדימה אוכל!"

      לאלבומים הרבים שמציינים 60 שנות מדינת ישראל טבעי בהחלט להוסיף אלבום המנציח את התרבות הקולינרית . תמר ביאליק מתפעלת מהספר "אוכל, קדימה אוכל!"

      את חגיגות השישים לפרוץ המדינה, מלוות, כמדי יום הולדת עגול, עשרות אלבומי מזכרת, המכסים את ארץ חמדת אבות מכל זווית אפשרית ומכל אספקט תחת השמש.

      לספרי הטיולים, חיבוקי העצים, קווי האופק ושירי השיירות, טבעי בהחלט גם להוסיף אלבום יפה המנציח את התרבות הקולינרית של ישראל. לא באופן כבד ולא על ידי דיון מעמיק של ממש, אלא במן אופן קליל, משועשע ולא מתחייב. מעין לקסיקון "תוסס ולועס" של שישים שנות (וקצת קודם) בליסה ארץ ישראלית. מקור ההשראה (והמילה "השראה" קצת עושה כאן חסד) של הספר הוא מאוד ברור – האלבום היפה של דנקנר וטרטקובר "איפה היינו ומה עשינו" שיצא לפני תריסר שנים וכיסה את אוצר שנות החמישים והשישים. ההשראה ניכרת לא רק מהכרזות הנוסטלגיות שמעטרות את הדפים וגם לא להימצאותם המובנת בהחלט של מונחים חופפים, אלא מהעיצוב המקביל כולו ואפילו מעצם הבחירה הלקסיקונית.

      צמד הכותבים, פפירבלט ונהרי שני אנשים חכמים ורבי זכויות, האחד ספץ בתחום המזון והמשקאות והשני כבר חתום על כמה וכמה לקיסקונים משובחים לצד שאר פועליו,כתבו לקסיקון בהחלט מקיף ובהחלט חמוד לנושא האוכל הישראלי, וזאת מבלי להתעסק באופן כבד ראש מדי בנושאים הרי גורל ונפיצים כמו מטבח ישראלי לעומת מטבח פלסטיני.

      על רביבה, סיליה, אורנה ואלה

      השניים מדלגים להם בחן בין ערכים כמו "מוקפץ" ("...מונח שהגיע לכאן עם הגל, טוב בסדר, צונאמי, של האוכל האסיאני באדיבות ישראל אהרוני...") ובן דודו המוקרם, לצד מותגים כמו מילקי ,ערגליות, ארטיק, כמובן במבה ואפילו תפוזינה, דרך מוסדות "מיתולוגיים" כמו שנהוג לכנותם, כמו "פינק", "קפה עטרה" ועד "רביבה וסיליה" ו"אורנה ואלה", ערכים נוסטלגיים כמו מקרר קרח, סיפולוקס, פתיליה וסוכריית תרנגול; מאכלים עדתיים שאומצו מזמן לישראליינה כמו השקשוקה, הקלופס, החריימה ואיך לא – הפלאפל וחומוס, לצד אמרות שפר שכבר נכנסו לפנתיאון הביטויים הישראליים, כמו "שלוש פעמים גלידה", "עוד לא אכלנו עוד לא שתינו", "ג'ימאלייה", "יש ילדים רעבים בהודו" וכמובן "אוכל, קדימה אוכל!". מובן שגם מקומו של הצנע ושל דב יוסף לא נפקדים, לצד השוק השחור, הקרפיון באמבטיה ושוקולד לשונות חתול של ליבר. פה ושם מסתתרים סיפורים היסטוריים מקסימים כמו הסיפור על ייסוד יקבי כרמל מזרחי או הסיפור על נס קפה עלית. פה ושם באופן ספוראדי מפוזרים גם מתכונים, ובאופן כללי מדובר במיש מש נחמד.

      נוסטלגי במידה ועדכני במידה של מושגים מפעם לצד מושגים קצת יותר עכשוויים כמו שניצל תירס, טיב טעם ומנה חמה, שביחד יוצרים תמונת מצב, או שמא פסיפס, של הקולינריה הישראלית, ואת הקפיצה הנחשונית שעברנו מאז ימי חצי הלחם האחיד, הקפה בפינג'אן וגבינת הקרש אל ימי האספרסו המוכתם, גבינות הבוטיק, טעימות שמן הזית, לחם שאור בעבודת יד ועלי מיקרו בייבי עם שבבי פרמזן וגילוחי כמהין על קרפציו של סינטה.

      "אוכל קדימה, אוכל!" אורן נהרי ושלמה פפירבלט, עורכת: רחל הלוי, עיצוב: שפי פז, אגתה. הוצאת אריה ניר. 128 שקל