מי שאוכל לבד: טורטייה

בשבת מוקדם בבוקר, לפני שהחום הופך בלתי נסבל, אני אוהב לשבת במרפסת המוארת שלי ולאכול ארוחת בוקר מושקעת. יש רק מיגבלה אחת לרביצה חסרת הדאגות במרפסת, והיא מגיעה בצורת חתול פטפטן ונמרץ בעל עין אחת שנקרא קיקו. קיקו זה הוא שובב לא קטן, ולאחרונה הוא מגלה נטיות מסוכנות למדי לקפוץ מהמרפסת שלי, בקומה הרביעית, אל הרחוב. לכן, אני חייב להסתפק בפתיחת שלבי התריסים בלבד, ולא לחשוף במלואו את הירוק של השדרה השקטה, שדרה ללא מוצא, שאליה פונה המרפסת.

בין אם התריסים פתוחים ובין אם הם סגורים, ביצים הן כמעט תמיד מרכיב מרכזי בארוחת הבוקר של שבת, ולכן גם החיפוש המתמיד אחרי גיוונים ודרכי בישול וטיגון שונות. אז אחרי הביצים בבצל מטוגן, וביצי אילי, שהופיעו באחד המדורים הקודמים , הפעם "מי שאוכל לבד" מתלבש על הטורטייה הספרדית, ולא במקרה: זה בערך אחד מפריטי האוכל היחידים שיכולתי להשיג לארוחת בוקר בתקופה שבה שהיתי בצפון ספרד (הפריט השני היה קרואסון): הספרדים, מתברר, לא עושים עניין גדול מארוחת הבוקר, וגם בראנץ' לא ממש אפשר לאכול במסעדות שלחופי האוקיינוס האטלנטי.

בכלל, הקיבה הישראלית תזעק נואשות ותפרפר במצוקה לנוכח לוח הזמנים של הסעודות הספרדיות: אין ארוחת בוקר; ארוחת צהריים בסביבות 15:00, וארוחת ערב ב-22:30. אם לא מתארגנים מראש עם סנדוויצ'ים וחטיפים, או מבשלים בדירה, זה יכול להיות עינוי לא קטן למי שקיבותיהם מגיעות מאזור זמן שונה. וכן, כמו שמחברו השנון של המדריך לצפון ספרד שקניתי לפני הנסיעה כותב, אם אתם רואים מקום שמגיש ארוחת צהריים ב-12:30 או ארוחת ערב ב-20:00, אל תתקרבו אפילו, לא משנה כמה אתם רעבים. סביר להניח שזו מלכודת תיירים ושהאוכל יהיה זוועתי ויקר.

אבל, כאמור, טורטייה אפשר להשיג בחלק מהמקומות בבקרים, והיא מוגשת בדרך כלל במשולשים או במעויינים קטנים, ולפעמים במחבת קטנה אישית. הטורטייה הספרדית ("טורטייה אספניולה", לא לבלבל בינה ובין מה שהמקסיקנים קוראים טורטייה, שהיא מעין לאפה דקיקה, שמשמשת בין היתר כלי קיבול לבוריטו, ה"סנדוויץ'" המקסיקני) היא בעצם חביתה משוכללת שכוללת תפוחי אדמה, בצל, שום ועוד מרכיבים כמו עשבי תיבול, פלפלים קלויים, פטריות וכדומה, כיד הדמיון הטובה על המבשל/ת. את הבישול מתחילים במחבת, על להבה, ומסיימים בתנור חם. גירסה דומה של חביתה מטוגנת-אפוייה יש במטבחים נוספים, כמו למשל במטבח האיטלקי, שם היא נקראת פריטטה. בספרי בישול ובכתבי עת שונים מצאתי טענות שהטורטייה הספרדית אמורה להיות עבה וכפרית יותר מאחותה האיטלקית, ובאחרים נטען שההבדל היחידי בין המאכלים הוא בשם, ולא בצורת ההכנה.

כמה מילות אזהרה לסיום: טורטייה ספרדית היא לא ביצה עין או ביצה מקושקשת; הכנתה גוזלת לא מעט זמן (כ-45 דקות) ומלכלכת לא מעט כלים. היא לא מתאימה להכנה כשגוועים ברעב ורוצים משהו מהיר הכנה, והיא גם די ספוגה בשמן. ובכל זאת, מדי פעם, כדאי ליהנות ממנה. אגב, קיקו, שלא ממש מתלהב מאוכל של אנשים, מת על הטורטייה הזו, ולכן הוא מקבל משולש קטן ממנה, בכלי האוכל שלו. הנה עוד סיבה מצויינת להכין אותה: חיבתו של מבקר מזון קשוח וזעיר, בעל ארבע רגליים, שפם והמון פרווה מנומרת.

המצרכים:
¼ כוס שמן זית
2 חוטי זעפרן
1 בצל סגול קטן מאוד, או שאלוט אחד
1 תפוח אדמה קטן
1 שן שום, קצוצה דק
2 ביצים
חופן קטן פטרוזיליה קצוצה
¼ כפית תימין יבש (או ½ כפית עלי תימין טריים, קצוצים)
מלח ופלפל שחור


ההכנה:
1. מחממים תנור ל-200 מעלות צלסיוס.

2. מקלפים את תפוח האדמה ואת הבצל, ופורסים דק (הכי טוב לפרוס אותם במנדולינה).

3. שמים את השמן ואת הזעפרן במחבת שיכולה להיכנס לתנור (כלומר, חסינת חום וללא חלקי פלסטיק כלשהם), ומחממים מעל להבה בינונית.

4. כשהשמן חם, מוסיפים את פרוסות הבצל ותפוח האדמה, ואת השום הקצוץ. מערבבים, ומשטחים לשכבה אחידה בעזרת הגב של כף עץ. מנמיכים את הלהבה, מכסים את המחבת, ומטגנים 10 דקות.

5. מסירים את המכסה, מוסיפים מלח ופלפל שחור, מערבבים בעדינות, משטחים שוב לשכבה אחידה, מכסים, ומטגנים 10 דקות נוספות, עדיין על להבה קטנה.

6. טורפים את הביצים בקערה גדולה. מוסיפים את הפטרוזיליה, התימין, המלח והפלפל.

7. מעבירים את תוכן המחבת למסננת שמונחת מעל קערה נוספת, ולוחצים קלות על הבצל ותפוח האדמה כדי לסחוט מהם בעדינות את עודפי השמן (נזהרים לא לשבור את פרוסות תפוח האדמה). מעבירים אותם לקערת הביצים, ומערבבים. את השמן שניגר מהם לקערה מחזירים למחבת, ומניחים אותה בחזרה מעל הלהבה. מגבירים את עוצמת הלהבה לבינונית, מחממים כמה שניות את השמן, ויוצקים פנימה את תערובת הביצים. משטחים בגב כף העץ לשכבה אחידה, ומטגנים 2-3 דקות.

8. מעבירים את המחבת בזהירות לתנור, ואופים 5-6 דקות, עד שהטורטייה זהובה ומוכנה.

1. אפשר לוותר על הזעפרן, אבל כדאי מאוד לנסות אותו בטורטייה. כמות הזעפרן שבמתכון לא מספיקה כדי לצבוע את הביצים בכתום האופייני לתבלין, אבל היא מספיקה כדי ליצור את אפקט ה"מה נותן את הטעם הנפלא הזה?" אצל הסועדים.

2. אפשר להגיש את הטורטייה במחבת אישית, אבל לא מומלץ לעשות זאת אם מכינים אותה במחבת טפלון, כי אז הסכין והמזלג ישרטו את ציפוי הטפלון. במקרה כזה, כדאי להחליק בזהירות את הטורטייה המוכנה לצלחת.

3. לאירוח: כדאי מאוד להכפיל את הכמויות במספר הסועדים, ולהכין את הטורטייה במחבת גדולה. הטורטייה הזאת מצויינת כמנה עיקרית, פרוסה למשולשים (כמו עוגה או קיש), לצד סלט ירוק.

4. כשהיא קרה מהמקרר, או בטמפרטורת החדר, הטורטייה הזו מצויינת כמתאבן. אם אתם מארחים, כדאי להכין טורטייה גדולה, לצנן ולחתוך אותה למעויינים קטנים, ולנעוץ בכל מעויין קיסם. כוס קאווה יבשה וצוננת ביד אחת, קיסם-קוקטייל שמשופד עליו מעויין טורטייה ביד השנייה, והמסיבה שלכם בדרך להמראה בטוחה.

5. אפשר לגוון את המילוי, להחליף את עשבי התיבול שבמתכון בעשבי תיבול אחרים שאתם אוהבים, להוסיף פלפל קלוי חתוך לרצועות בשלב 7, או פלפל טרי חתוך לרצועות בשלב 4.