השוונג של הערק

השנים האחרונות היטיבו עם הערק. מהדימוי של משקה שמחובר לזקנים חאלביים שסרוחים בבתי קפה עממיים ומשחקים שש בש, דרך המזרחי השיכור שמוצא בו נחמה בסרטי בורקס, הוא חווה רנסנס בקרב קהל צעיר וסטודנטיאלי שידו אינה משגת להזמין משקאות מפונפנים בברים יוקרתיים, עד שנדמה היום כאילו תמיד שתו פה ערק בתוספת מיץ אשכוליות אדומות, בזמן שקיעה, על חוף הים.

זו גם הסיבה כשחיכיתי למיכאל גינוסר, אחד משלושת היזמים של "ירושלמי" –ערק בטעמים (האחרים הם אחותו יעל ואסי שחם, חבר ילדות) דמיינתי יזם צעיר בחולצת לקוסט עם אוזניית בלו טות' תחובה באוזנו, אלא שבמציאות הופיע פריק משכונת פלורנטין בת"א, ירושלמי לשעבר בן עשרים ומשהו, עם מכנסיים קצרים, שיער ארוך וחולצת סקס פיסטולס שפעם היתה שחורה. את האיי-פון תשאירו למשווקי הוודקה.

"אנחנו מירושלים" הוא התחיל את הסיפור "ושמענו על בחור במושבה הגרמנית שיש לו קונדיטוריה, וחוץ מהכנת עוגות יש לו עוד תחביב, לייצר ערק בטעמים. הוא לא לקח את זה רחוק. מכר קצת בקבוקים אצלו בקונדיטוריה, וקצת לבעלי ברים ובתי קפה בסביבה. כששמענו שהוא רוצה למכור את הקונדיטוריה ולטייל בעולם, הצענו לו לקנות ממנו את המתכונים, השיטה והציוד לייצור הערק בטעמים, והמשכנו אנחנו את המסורת. דבר ראשון שהחלטנו הוא למתג את המוצר, רצינו לגדול מעבר לשכונה וירושלים וגם בדיוק עברנו לת"א שמשופעת בברים. כך שרצה הגורל וישר הוצאנו את הערק מירושלים. למרות זאת מיתגנו אותו כירושלמי. משם הוא מגיע ולשם הוא שייך".

וזה ממשיך טוב כמו שזה התחיל, עם מאפייני גרילה. "בהתחלה שכרנו דירה בדרום העיר, והקדשנו לייצור הערק חדר אחד בדירה, האמת? עשינו את זה בלי אמצעים תברואתיים מספקים, ובלי רישיונות. פשוט זרמנו עם כל העניין".

"אחרי שהגענו לייצור משקה ברמה כזאת שהיינו מרוצים מהטעם ומהאיכות התחלנו להסתובב מבר לבר ולהציע את הסחורה, הצענו למקומות להפיק עבורם מסיבות "ערק ירושלמי" עם חברים שהיינו מזמינים ולהקות שהיו באות לנגן וככה לאט לאט בנינו לעצמינו שם, כשכמות ההזמנות גדלה הבנו שהחדר האחורי בדירה שלנו כבר לא מספיק וגם שיטות השיווק שלנו כבר לא מתאימות, היה לנו הרגל להתאסף כל יום ראשון ולדבר על הסופ"ש שעבר, היות שבזמן הזה היינו עובדים הכי קשה, פתאום הבנו שלשבת עם לקוח פונטציאלי על בקבוק ערק כל הלילה ולהתעורר למחרת עם האנג-אובר זאת חכמה קטנה מאוד. היו לנו שתי אפשרויות - או להקים מפעל ופס ייצור משלנו, דבר שמצריך השקעה גדולה של כסף, משהו שאנו לא מתברכים בו. או להצטרף למפעל קיים של ערק ופשוט לייצר שם את ה"ירושלמי". ככה הגענו לערק "אל נמרוד" - מפעל ערק שממוקם בצפון הארץ, בגורן לא רחוק מהגבול עם לבנון. ומנוהל ע"י צד"לניקים לשעבר. ומאז שאנחנו משתפים איתם פעולה, איכות הערק שלנו השתפרה פלאים, כי הערק שלהם ממש באיכות גבוהה".

לשאלה מהו בדיוק ערק בטעמים מסביר גינוסר "ערק הוא בעצם כוהל שמופק מענבים ומשולב עם טעם האניס הידוע, שאצלנו מופק משורש השומר ולא מתמציות מלאכותיות כמו בהרבה משקאות אחרים. הגענו למסקנה שערק בטעמו המוכר הוא מוצר לאדוקים בלבד, או שאתה מת עליו או שאתה שונא אותו. זאת לא וודקה שמשתלבת עם כל ליקר ומיץ. הכוונה היא להוסיף טעמים לערק ולייצר משקה מעודן יותר עם הדהוד אניסי ברקע ולשלב בו עוד טעם וככה לרקוד על שתי החתונות, גם של אוהבי הערק וגם של שונאיו.

עד עכשיו יצרנו עראק בטעם תאנים או תמרים ואנחנו מנסים כל הזמן עוד ועוד טעמים. לאחרונה למשל ניסינו אננס ואנחנו עדיין לא סגורים לגבי איכות המוצר הסופי. אחוז האלכוהול ב"ירושלמי" הוא 35% לעומת 40-50% במותגים אחרים, כך שבאופן טבעי הוא מעודן יותר"
כשנשאל לגבי העתיד של "ירושלמי" ענה גינוסר "בסופו של דבר, החלום שלנו הוא שהמותג יחיה גם בעוד 50 שנה, כמו כל המותגים המפורסמים בעולם, אבל בכל זאת אנחנו רוצים שהוא יישאר צנוע,עממי, שורשי ומקומי בדיוק כמונו הירושלמים. לא נרצה למכור אותו לחברה גדולה".
התל אביבים יוכלו לטעום את הערק הירושלמי במקומות עם אג'נדה כמו ה"הודנא" בפלורנטין או ה"קוזה נוסטרה" במדרחוב של נחלת בנימין והירושלמים יוכלו למצוא אותו ב"סטארדסט" בנחלת שבעה או ב"ז'בוטינסקי" ברחוב בן שטח.

מי שמעוניין לרכוש בקבוק במחיר של 40 ש' יוכל ליצור קשר עם השלישייה דרך אתר האינטרנט של המותג.