איתות מהמזרח: פתיתים בקארי עם בטטה ואגס

עבור ישראלים רבים, מכל העדות, אין מאכל יותר ביתי מפתיתים (או "פתיתים אפויים", כפי שכתוב על האריזה). לכן לפני כמעט 10 שנים מאוד הופתעתי כשהתחילו להגיש אותם במסעדות נחשבות בניו יורק, תחת השם Israeli Couscous ("קוסקוס ישראלי") ותחת תג מחיר מאוד לא עממי.

הפעם הראשונה שאכלתי Israeli Couscous (להבדיל מ"פתיתים") הייתה בפלורנט (Florent), דיינר נוצץ ואופנתי באיזור שוק הבשר הסיטונאי במנהטן. המקום הזה נהפך עוד יותר אופנתי כשדמותה של סמנתה מ"סקס והעיר הגדולה" קנתה את דירתה בשכונה הזו, מקום שבו בבקרים הופצו בשרים מסוגים שונים לחנויות ולמסעדות ברחבי העיר, ובערב המה בליינים שפקדו את המועדונים והמסעדות ששיגשגו בו. אפילו מרכז הקהילה ההומולסבית עבר לשם למשך כמה שנים, בעוד בניינו הקודם, ברחוב 12, משתפץ לו.

פלורנט, שהייתה פתוחה עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, קלטה באהבה את פליטי המועדונים בשעות הקטנות של הלילה, ועזרה להם לרכך את אימי ההנג אובר ולהכין קיבתם לחורף הבלתי-נמנע בעזרת אוכל מטוגן ונוטף שומן, אך טעים מאוד ומשובח ביותר. כך גם אני הגעתי לפלורנט בפעם הראשונה: קפצתי לשם עם חברים מהלימודים אחרי בילוי ב-Hell ("גהינום"), מועדון הומואי נחשב שחלק קיר משותף עם פלורנט.

הקוסקוס הישראלי שאכלתי בפלורנט היה מאוד טעים. הוא ליווה עוף בגריל, והמנה כולה עלתה משהו כמו 16 דולר, הון עתק בשביל הסטודנט התפרן שהייתי, וזה היה עוד בתקופה שהדולר היה חזק ועלה כמעט 4.5 ¤. אבל התגעגעתי הבייתה, והרגשתי מאוד פטריוט להזמין פתיתים בדיינר אמריקאי אופנתי בלבו של שוק הבשר, דלת אחת מה"גהינום".

פלורנט בינתיים נסגרה בסוף יוני האחרון (לפי הדיווחים בעיתונות האמריקאית בעל הבית ביקש להקפיץ את שכר הדירה מ-6,000 דולר ל-30,000!), אחרי עשרים ושלוש שנות פעילות, וגם "סקס והעיר הגדולה" כבר לא מצטלמת ולא הופכת עוד מקומות בילוי ללהיטים בן לילה. אבל האהבה לפתיתים הייתה ונותרה, וגם ההצלחה המסחררת של המיתוג מחדש של הפתיתים כ"קוסקוס ישראלי" בתפוצות הגיעה גם לארץ: על אריזות הפתיתים בארץ כתוב עכשיו "קוסקוס", מתחת לשם המקורי, "פתיתים אפויים", כנראה כדי להבדיל אותם מפתיתים אחרים, בצורת טבעות זעירות.

כמו המון תוספות אחרות, הפתיתים גמישים מאוד לגיוונים מכיוונים שונים מאוד. הפעם לקחתי את הפתיתים מזרחה, לאסיה, והוספתי להם אבקת קארי, קוביות אגס ובטטה. הם טעימים בפני עצמם, חמים, עם כף גדושה של יוגורט טבעי יצוקה עליהם מלמעלה, או כתוספת למנה עיקרית.

המצרכים (ל-4-6 מנות):

2 בצלי שאלוט (או בצל סגול קטן אחד), קלופים וקצוצים דק
2 כפות שמן קנולה (או שמן צמחי אחר, אבל לא שמן זית)
1 כפית אבקת קארי
1 בטטה, קלופה וקצוצה לקוביות קטנות
1 אגס מקולף, ללא הליבה, קצוץ לקוביות קטנות
2 כוסות פתיתים
מלח
פלפל
½2 כוסות מים רותחים (או ציר ירקות או עוף)

ההכנה:

1. מחממים את השמן בסיר. מוסיפים את בצלי השאלוט ומאדים על להבה בינונית, עד שהם נעשים שקופים, כ-5 דקות. מוסיפים את אבקת הקארי, מערבבים, וממשיכים בטיגון, עד שהקארי מתחיל להפיץ ריח חזק, כ-2 דקות נוספות.

2. מוסיפים לסיר את קוביות הבטטה והאגס ואת הפתיתים, ומערבבים היטב, עד שהפתיתים והירקות מצופים בשמן ומבריקים. מוסיפים מלח ופלפל ואת המים הרותחים. מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה, מכסים, ומבשלים 15 דקות.

3. כעבור 15 דקות מכבים את הלהבה, ומניחים לסיר לעמוד מכוסה 5 דקות נוספות. כעבור 5 דקות מסירים את המכסה, ובעזרת מזלג מפרידים בעדינות בין הפתיתים.

1. אפשר להחליף את אבקת הקארי ב-¾ כפית סומאק, או ב-¾ כפית גאראם מסאלה (תערובת תבלינים הודית שאפשר לקנות בחנויות תבלינים, או להכין בקלות רבה לבד בבית: 2 כפיות תרמילי הל, מקל קינמון קטן, כפית זרעי כמון, כפית מסמרי ציפורן, כפית פלפל שחור לא טחון ומעט אגוז מוסקט. מפצחים את תרמילי ההל, ושולים מתוכם את הזרעים. טוחנים את כל התבלינים במטחנת תבלינים או במטחנת קפה נקייה. מאחסנים בצנצנת אטומה.)

2. אפשר להחליף את הבטטה בכוס של קוביות דלעת או דלורית, או בגזר גדול קלוף וחתוך לקוביות.

3. במקום האגס אפשר להוסיף קוביות של תפוח עץ מזן גרני סמית.