פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לעשות או לקנות: קובה

      האם אפשר להתחרות בקובה של סבתא, או שפשוט לוותר ולנסוע לאור יהודה?

      נולדתי לבית עיראקי ועד גיל 15 נהניתי כל שבוע ממנת קובה חמימה של סבתא שלי. באותם ימים אהבתי רק קובה סלק, אולי בזכות צבעו המבריק או טעמו המתקתק. לימים סבתי נפטרה, בלי שהעבירה את המתכונים והסודות הלאה וגם אני שיניתי את העדפותיי מקובה סלק, לקובה במיה. שנים שנאלצתי להסתמך על מטבחים אחרים, בדרך כלל אלה של 'נדרה' באור יהודה, או שאריות של דודות רחוקות שמביאות קובה פעם בחצי שנה.

      לפני שנתיים נמאס לי. באמת. היו בי געגועים לקובה טוב, אבל קובה שלא יהיה צורך להרחיק בשבילה עד לאור יהודה ולגלות ש 'בדיוק נגמר'. אבל לעשות קובה לבד זה כבר סיפור אחר: כל הפחדים שלי נעו סביב העובדה שהקובה לא תצא באותו טעם כמו של סבתא שלי, אבל יותר מזה, פחדתי מהקובה עצמה. שהסולת תתפרק במרק, שהבשר לא יהיה עשוי, שלא תהיה לי את תנועת הקובה המסולסלת של סבתא.

      לעשות:

      כסף- 400 גר' סולת: 3 ש', 300 גר' בשר טחון: 20 ש', בצל אחד: תבלינים: 1 ש', במיה קפואה: 16 ש', בצל: 2 ש', שום: 0.5 ש', סלרי: 0.5 ש', פטרוזיליה: 0.5 ש', עגבניות: 4 ש', רסק: 2 ש'. סה"כ: כ- 50 ש' . (מספיק לשישה אנשים)

      זמן- הכנת הקובה אורכת כשעה. אבל בשבילי זו תרפיה.

      תוצאה- סיר עצום מלא בכ- 35 קובות קטנות ושמנמנות.

      המתכון שלי לקובה במיה:

      חומרים:
      למעטפת הסולת:
      400 גר' סולת
      כפית מלח
      כוס וחצי מים

      למילוי הבשר:
      300 גר' בשר טחון
      חצי כפית פלפל שחור טחון
      חצי כפית בהרט
      בצל גרוס בפומפיה, סחוט ממיציו
      חופן פטרוזילה קצוצה

      למרק במיה:
      4 כפות שמן
      שקית במיה קפואה (שהופשרה שעה מחוץ למקרר קודם לכן)
      1 בצל קצוץ דק
      חצי ראש שום קלוף ופרוס
      מקל סלרי אחד
      6-7 כוסות מים
      5 עגבניות קלופות ומגורדות
      5 כפות רסק עגבניות
      מיץ משני לימונים
      כפית פפריקה חריפה
      חצי כפית פלפל שחור טחון טרי
      כפית מלח
      כפית בהרט

      1. מכינים את הקובה: בקערה מערבבים סולת עם מלח. בזרם עדין, תוך כדי ערבוב, מוסיפים את המים עד שנפגים בתערובת. מניחים לתערובת לנוח כ- 10 דקות.

      2. מערבבים את כל חומרי מילוי הבשר, צרים מהם כדורים קטנים, מניחים על משטח ומעבירים למקפיא לחצי שעה.

      3. צרים כדור קטן של סולת, משטחים אותו ומכניסים את כדור הבשר אל הסולת.

      4. מכינים מרק במיה: מחממים שמן בסיר עמוק, מטגנים את הבצל, השום והסלרי ואחרי כדקה מוסיפים גם את הבמיה ומטגנים מספר דקות.

      5. מוסיפים עגבניות מגורדות, רסק, מים, תבלינים ומיץ לימון ומביאים לרתיחה.

      6. מוסיפים למרק את הקובה תוך רתיחה. משתדלים שלא לערבב בכף אלא להזיז את הסיר בכל פעם כדי לפזר את הקובה.

      7. מעבירים לאש קטנה ומבשלים כשעה. ככל שמבשלים יותר זמן, התבשיל עשיר וסמיך יותר.

      8. מומלץ להגיש על אורז לבן.

      לקנות:

      כסף- נע בין 20-35 ש' למנה של 3-4 קובה עם אורז

      זמן- סעו אל הקובה הקרוב (והטוב ביותר) למקום מגוריכם. במקרה שלי- כחצי שעה.

      תוצאה- כל הקובות הקנויות הן יחסית טובות, אבל לא כמו סבתא שלי.

      פסק דין:

      בפעם הראשונה, הסולת תתפרק במרק. בפעם השניה, המרק לא יסמיך ויצא תפל. אבל בפעם השלישית (או אולי תצליחו קודם) יצא לכם מרק קובה חמים לחורף.

      זכרונותי הטובים ביותר מסבתי הם כפות ידיה הקטנות שכבר הפכו לצורת קובה ומטבחה העמוס כדורים בסירים שונים, טעמם חורף, ונחמה ויום שישי בצהריים. זו הרגשה ששולחן במסעדה לא יכול לספק לכם - ההרגשה בה פוגשים בריח הזה כשהסיר נפתח והאף עומד מעל סיר מהביל של אהבה מכודררת.

      פסק דין: גם הפעם אמליץ על ההכנה בבית ולו בגלל העובדה שהחורף הגיע וכולנו מתגעגעים לאוכל אמיתי של בית.