קריאת ביאליק: "ימים שמחים עם השף העירום" של ג'יימי אוליבר

ספר של ג'יימי אוליבר תמיד ממלא את ליבי בשמחה. אני קצת דלוקה עליו, וזה לא חדש. לא אכפת לי שהוא מוכר לי תדמית עממית והוא בעצם קונצרן, כי הוא חמוד והמבטא שלו הורס.

אז עד כאן גילוי נאות על האובייקטיביות של הכותבת. מה גם שכבר אמרתי בעבר שאם אני לא יכולה לקבל את ג'יימי, אז לפחות שיהיו לי את הספרים שלו, ולכן ספר נוסף שלו שמגיע למדף הספרים המתורגמים, הוא קודם כל סיבה למסיבה.
אמנם בדפדוף בספר, נוצרת תחושה קלילה של אנכרוניזם, כיוון שהספר הקודם שיצא בעברית ("ארוחות משפחתיות" – מומלץ בחום!) הוא בעצם ספר שיצא מאוחר יותר.

יוצא שעם הספר "ימים שמחים" אנחנו חוזרים בסוג של מכונת זמן, לימים השמחים בהם ג'יימי רק נישא לאהובתו ג'ולס, וטרם נולדו לזוג שתי הבנות הבלונדיניות והפוטוגניות שלהן. זה פחות חשוב. מה שבכל זאת קצת צורם היא העובדה שהאג'נדה של ג'יימי התפתחה מאוד במהלך השנים. אוליבר העמיק מאוד את מעורבותו בנושאים אקולוגיים ואורגניים ומאז הפך לירוק-עד ואקולוגי ומחבק עצים, ספריו הפכו הרבה יותר רתומים לאידיאולוגיה החשובה הזו, כמו גם למפעלי הצדקה שלו ברחבי בריטניה, המכוונים כולם למטרה הנעלה – ללמד אותנו לאכול טוב יותר ובריא יותר. אם בספר הלפני אחרון שיצא באנגלית (Jaime at Home) ג'יימי ממש מגדל בעצמו כמעט את כל צרכיו, הרי שכאן התהליך רק מתחיל לקרות. המאכלים פה אמנם נשענים כמעט כולם על מרכיבים טריים (למעט חריגות כמו לחמניות עם נקניקיות או גלידה עם סוכריות) אבל יש כאן שימוש נרחב בנייר אלומיניום, למשל, מה שלא נראה לי שיעבור חלק את ג'יימי הבוגר והבשל יותר. בכלל מדובר באוכל פחות מעניין מבחינת האבולוציה של אוליבר כשף. עם זאת, נעים כמובן להציץ בג'יימי צעיר ושובבי ופחות רציני, ומה שחשוב עוד יותר זה כמובן והמתכונים שעומדים בפני עצמם וטוב לקבלם מאוחר מאשר לעולם לא.

משמח מאוד שהפעם, בניגוד לספר הקודם, השאירו פרנסי כנרת ומודן על כנם את כל המתכונים הלא כשרים, ולא סירסו את הספר. גם בתרגום ובאדפטציה השקיעו הפעם, עם גיא עד ונעמה אברמוביץ' המצוינות. המתכונים עברן התאמה מדויקת למטבח הישראלי ועל העבודה הקשה הזאת – שאפו גדול. לעיתים קרובות נתקלים בספרי בישול מתורגמים, שממש לא צולחים את משוכת התרגום ונותרים בלתי נגישים בעליל. זהו לא המקרה.

תמצאו כאן אמנם לא מעט מתכונים אקזוטיים משהו לחיך הישראלי, אך מאוד בריטיים מסורתיים (עם טוויסט, כמובן) כמו פודינג יורקשייר עם נקניקיות, או פאי סטייק עם גינס.ולצידם גם מתכונים עם חומרים לא ממש נפוצים בכל בית כמו פסטה עם לובסטרים וכוסמין או מתכוני אויסטרים, שאותם יהיה קצת יותר קשה להרים, אבל אפשרי. מי שבאמת ירצה לבשל עם הספר, יצטרך לקחת בחשבון כיתות רגליים די ממושך לרכישת מצרכים, כמעט בכל מתכון. אבל בסוף הטרחה מחכות ארוחות מצוינות ולא מסובכות בכלל. הספר עצמו רחוק מלהיות ספר בישול מסורתי. בין התמונות המקסימות והגרפיקה משובבת הנפש, יש חלוקה לא אורתודוכסית (אותה כבר רבים הספיקו להעתיק מאז ראה הספר אור לראשונה בשנת 2001) – לצד פרקים "נורמליים" לסלטים, פסטות, בשרים, קינוחים, אפיה וירקות, להם תמיד מקדיש אוליבר תשומת לב רבה, ישנו פרק המוקדש לאוכל מנחם, בו יש בעיקר מנות בריטיות ביתיות לצד כמה יציאות שנועדו להרגיע את כל מי שחשד שג'יימי אוכל רק גורמה – כריך אצבעות דג ונקניקיה שמנונית בלחמנייה (לא באמת מתכונים, יותר הגנבות); פרק מנות מהירות המציע כמה ארוחות ערב טעימות ולא מסובכות (אם כי לא ממש הייתי מכנה סלמון צלוי עם אנדיב, בייקון , צנוברים ובלסמי או סינטה עם בוק צ'וי, סויה וג'ינג'ר מנות פשוטות ומהירות) בפרק "מועדון הילדים" פורש ג'יימי את משנתו המצוינת: תנו לילדים להיות מעורבים ולגלות עניין באוכל. דרך חינוך, עניין ודמיון – ארגנתם לכם ילדים קטנים שאוהבים לאכול.

בשורה התחתונה מדובר בממתק. ג'יימי חמוד, המתכונים טובים והספר נאה, אבל מה שעושה את הספר הזה לכך כך נחמד, היא בעיקר העובדה שבכל מתכון בספר, בכל תמונה ובכל סיפור קטן תמצאו הרבה מעוף, קלילות, שמחת חים וטאץ' משוחרר ונפלא שהפך את ג'יימי למה שהוא, כבונוס תוכלו להכין בעצמכם אוכל מאוד סקסי, מאוד כיפי ומאוד טעים.


ימים שמחים עם השף העירום. ג'יימי אוליבר, 98 ש'. הוצאת כנרת.

מתאים ל: מעריצי/ות ג'יימי ולכל מי שחושב שלא אוכלים כדי לחיות.

ידידותי למשתמש: המתכונים ברובם די פשוטים וערוכים היטב, חבל שאין הפרדה לשלבי עבודה.

חידושים: מנות מסורתיות עם טוויסט והרבה הפתעות.

מתכון מנצח: יש כמה וכמה. נסו את חזה העוף במעטפה עם שעועית לבנה, כרישה, שמנת ומיורן (עמוד 48) וכדאי לטעום גם את האורקייטה בברוקולי ואנשובי (עמוד 134)

ל-2 מנות:

חומרים:
כ–10 כרישות בייבי, שטופות וללא החלק הירוק
2 חזות עוף ללא העור במשקל 200 גרם כל אחד
1 קופסה של 400 גרם שעועית לבנה, מסוננת ושטופה
1 שן שום, קלופה ופרוסה
1 חופן קטן של עלי מיורן או אורגנו טריים
1 כוס קטנה יין לבן
½ כוס שמנת מתוקה
מלח ים ופלפל שחור גרוס טרי

הכנה:
1. מכיוון שהמנה מיועדת ל–2 סועדים, אני מתכוון להכין מעטפה גדולה כדי לבשל בתוכה הכול. משתמשים בנייר אלומיניום רחב, ויוצרים את המעטפה על ידי הנחת שתי חתיכות זו על זו (באורך כ–2 קופסאות נעליים), מקפלים פנימה 3 קצוות ומותירים אחד פתוח.

2. מחממים את התנור מראש ל–220 מעלות/ דרגה 7 בתנור גז. שמים את הכרשות בסיר וחולטים אותן במים רותחים כ–2 דקות, רק כדי שיתרככו. מסננים ומערבבים בקערה עם כל שאר המרכיבים, כולל העוף, ומועכים חופן שעועית בידיים עד שמתקבלת עיסה. מתבלים היטב ומניחים במעטפה עם כל הרוטב השמנתי, ומוודאים שלא מנקבים את נייר האלומיניום. מהדקים את הקצה האחרון, מוודאים שהמעטפה סגורה הרמטית, מהדקים בכל הקצוות, ומחליקים בעדינות על תבנית צלייה. מניחים את התבנית על להבת כיריים גדולה למשך דקה כדי לגרום לחום להתפשט, ואז אופים במרכז התנור החם במשך 25 דקות.

3. מוציאים מהתנור, מניחים את המעטפה על צלחת גדולה, מניחים אותה על השולחן ופותחים את המעטפה. תרגישו חופשיים לגוון את המתכון — חומרים כמו תפוחי אדמה חדשים מבושלים, 1 כף חרדל גרגרים או שני חופנים של תרד טרי — כולם טובים.

אתם מוכרחים לנסות את המתכון הזה. במקום אורקייטה אפשר להשתמש בפנה או בריגטוני — והם נפוצים מאוד בכל מקום.

ל-4 מנות:

חומרים:
2 ראשי ברוקולי גדולים
2 שיני שום גדולות, קלופות וקצוצות
8 פילטים של אנשובי
4-2 פלפלוני צ'ילי מיובשים, מפוררים, לפי הטעם
4 חתיכות נאות של חמאה
500 גרם פסטה יבשה מסוג אורקייטה
מלח ים ופלפל שחור גרוס טרי
2 חופנים נאים של גבינת פרמזן מגוררת, לפי הטעם

הכנה:
1. בעזרת סכין קטנה מפרידים את תפרחות הברוקולי מהגבעולים ומניחים בצד. קולפים את הגבעולים, קוטמים את הקצוות היבשים וזורקים אותם לפח. קוצצים דק את הגבעולים ומכניסים לסיר גדול עם השום, האנשובי, הצ'ילי ומחצית מכמות החמאה. מכסים ומבשלים לאט 10-8 דקות, ובמקביל מבשלים את הפסטה במים רותחים ומומלחים. זה אמור לארוך אותו הזמן — בדקו על גב האריזה. משהו שאני אוהב לעשות, אם כי הוא מעט שונה (אבל טוב יותר, אני רוצה להאמין), הוא לבשל את פרחי הברוקולי עם הפסטה ב–4 הדקות האחרונות — זה מרכך אותם במידה מספקת לאכילה, אבל מותיר אותם עם צבע ומרקם נהדרים.

2. מסננים את הפסטה והברוקולי, ושומרים קצת מנוזלי הבישול. מוסיפים את הפסטה והברוקולי למחבת השנייה. מורידים את המחבת מהכיריים. מתבלים לפי הטעם במלח, פלפל, שארית החמאה וחופן גדול של פרמזן. מערבבים היטב, ומוסיפים מעט מנוזלי הבישול אם צריך, כדי לדלל מעט את הפסטה ולהבריק אותה. מגישים מיד, ומפזרים מעל את יתרת הפרמזן.