יום גשום ואפור, 670 קילומטר ליעד, ברדיו מתנגנים ממיטב שירי אבבא ואחרי נסיעה איטית אל מחוץ ברלין מצאנו את עצמנו על הכביש המהיר E-30 בכיוון מערב. רגל ימין מצמידה את דוושת הגז לרצפה והבית נוסע במהירות המסחררת של 84 קמ"ש בירידה. סביבנו אלפי משאיות ענק מכל אירופה השועטות במהירות, והתחושה היא כשל פקק שעם בנהר אימתני. רסיסי מים ניתזים על השמשה, המגבים נלחמים בעוז, פרקי אצבעותי לבנים סביב ההגה וגל מנסה להבין איך מגבירים את החימום. כשהערב ירד ב-17:30 נכנסנו תשושים לחניון משאיות בצד הדרך.
ב-8:30 עולה שחר אפרורי. בתחנת הדלק הקפה ממכונה, כניסה לשירותים עולה חצי יורו ותוספת של 2 יורו תאפשר גם מקלחת חמה. נסענו לדרכינו לעבר נהר הריין האימתני ואל המישור המשמים הידוע בכינויו הולנד. GPS, חברינו החדש, הביא אותנו אל פתח ביתה של חברתנו נקטר באיינדהובן. מסתבר שאם אתם לא נקטר שעושה חיל בבית הספר לעיצוב של פיליפס, אין ממש מה לחפש בעיר האפורה המלאה שיכונים בסגנון עיירת פועלים צפון אנגלית, מרכזי קניות, מדרחוב עמוס פאבים וכמה "קופי שופס".
ברווז הולנדי שכבר לא מעופף
טעימה מהעשב המקומי המובחר עוררה רעב אדיר, והובילה אל דוכן הצ'יפס הקרוב, תענוג צרוף. למחרת החלטנו לבשל וכיוונו פעמינו לסופר הגדול ביותר בהולנד ALBERT HEIN, עולם מופלא ומפחיד נגלה לנו. עם סטלן זה ויתר כנראה על תשמישי מטבח והסופר מספק לו את כל צרכיו. למה לקלף ולחתוך תפוחי אדמה אם אפשר לקנות אותם חתוכים ומתובלים? למה לעמול על פסטה כשאפשר לקנות ערכה מוכנה - רק לחמם את הרוטב ולזרוק פנימה את הפסטה המבושלת - ספגטי בולונז ב 5 דקות (בערך ששה יורו). אין גבול לעצלנות!!!
בתקווה שעיר הבירה ההולנדית תפיח רוח במפרשינו, עלינו למחרת על הרכבת לאמסטרדם ומיד שמנו פנינו אל דוכן סנדוויץ' ההרינג הקרוב. דג תפל בלחמניה עבשה במחיר מופקע של 2.5 יורו ניפץ פנטזיה רבת שנים, ועורר געגועים להרינג המשובח באמת ב"איסטנבול" בשוק לוינסקי.
אמסטרדם עצמה התגלתה כשילוב מפסיד בין עיר אירופאית יפהפיה עמוסת אופנים, תעלות וטראמים, לבין לאס וגאס. בשבת בצהרים אי אפשר ללכת ברחובות מרוב אנשים. יפאנים אוחזי ארסנל פוטו-אלקטרוני שיכול לבייש את דובר צהל ו-8200 יחד, רוסים הדורים במיטב הקולקציה של פראדה וארמני, אנגלים שיכורים שבאו לשבת בפאב אנגלי אבל בהולנד, סטלנים מכל קצוות תבל, וכולם הולכים להזיל ריר על ילדונת מאחורי חלון שמואר בניאון אדום.
נאחזנו בנקטר שהובילה אותנו באלגנטיות ל Nam Kee שבצ'יינה טאון, בסמוך לרובע החלונות האדומים. מלצרים נושאי מגשים עמוסים מתרוצצים הנה והנה, התור ארוך, התחלופה מהירה ותוך עשר דקות הושבנו בשולחן. קנקן תה מהביל מוגש ואנו מזמינים את מנת הבית, ברווז פקין, כה טובה שרק בשבילה שווה לטוס להולנד. הזמנו גם קריספי פורק עם בוק צ'ואי ופיטריות, אורז מאודה משובח ועוד מנה של אורז מטוגן מהטובות שאכלנו בחיינו, עשירה בחתיכות חזרזיר עסיסיות ואפונים. הוגשו גם רטבים שונים ומעולים החריף היה המושלם שבהם. האוכל היה מספיק לארבעה אנשים בכיף ונשאר הרבה על השולחן. כל התענוג עלה לנו 31 יורו בלבד.
Zeedijk 111 - 113, 1012 AV Amsterdam
אל תפספס
אם אתם גמורים מהמנצ'יז
זבל מהיר מוכן: בכל פינת רחוב יש אוטומט מזון מבחיל עם המבורגר, נקנקיה וקרוקטים שונים. רק למורעבים האמיצים ביותר.
צ'יפס: כמעט בכל מקום, הגירסה הפשוטה שכוללת מיונז בלבד עדיפה על גירסת הקארי המתוק אבל על טעם וריח, נו אתם יודעים.
סנדוויץ הרינג: ברחובות המובילים ל DAM SQUERE