משקמים את היחסים עם טורקיה

    האחים הדס חשים מומחים לשווארמה ומתנשאים על הסיחים המקומיים. איסטנבול היתה יכולה לסתום להם את הפה, חבל שהמשלוח הגיע קר

    האחים הדס

    תורכיה

    בשווארמה אי אפשר לעבוד עלינו. אבא שלנו נוסע תכופות לעסקים על גדות הבוספורוס ובחזרה הוא מביא איתו קילוגרמים של שווארמה. זה הולך ככה - בדרך לשדה התעופה הוא עוצר בתחנת הדונר, אוסף מארזים מוקפדים של שווארמה, לחמג'ון וקבב, שכעבור שלוש שעות נוחתים בפינו. 5 דקות בתנור וטעם גן העדן, שהקשר בינו לבין הדברים שמסתובבים כאן על סיחים מקרי בהחלט, אצלנו בפה. "נסו את 'איסטנבול"' אמרו לנו. אז ניסינו.

    עוד בוואלה! NEWS

    צפו: ירדן ויזל ומיטל ברונר בשופינג כחול-לבן בתל אביב

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה

    עניין של זמן

    בואו נפתח רגע את כל הסיפור הזה של עמידה בזמנים בקרב עדת השליחים ומשלחיהם. נדמה שהקצבת הזמן המובטחת הופכת ליותר שרירותית ופחות קשורה למציאות. ב'איסטנבול', למשל, בישרה הטלפנית שלא היתה בקיאה בתפריט, שהמשלוח יגיע תוך שעה. בפועל הוא הגיע תוך שעה ורבע. כשהתקשרנו, בישרו לנו שהוא בדרך, בלי להתנצל או לברר זמן הגעה משוער. העיקר שהבטיחו תוך שעה. וזה עוד לפני שדיברנו על הטמפרטורה.

    באבא גנוש

    חצילים הם מרכיבים חיוניים במטבח התורכי. לעזאזל, איפה שהם יכולים לדחוף חציל הם עושים את זה בלי לחשוב פעמיים. אנחנו הלכנו על סלט חצילים קלוי בטחינה (18 שקל), שהיה בסדר באופן כללי, וקצת מאכזב עבור מי שמתיימר להיות מאסטר של חצילים.

    סלט

    מכיוון שהתכוננו היטב למתקפת הכבש הבאה עלינו לטובה, רצינו לגוון אותה עם קצת ירק. האחות הצעירה בחרה בסלט פיאס (15 שקל) - שעועית לבנה בלימון, עגבניה, בצל ומלפפון, שהיה טעים מאוד והזכיר קצת סלטים במסעדות יהודיות שמפוצצים במלפפון, פטרוזיליה ושמיר.

    מרק

    סטייתו של האח הבכור בכל הנוגע למרקים אינה יודעת שובע. אם יש מרק בתפריט, הוא חייב להזמין אותו. בדיוק כפי שצפה, באיסטנבול אפשר היה למצוא מרק עדשים, שהיה שונה מכל מרק עדשים שטעם עד היום - דליל יותר, שקוף וכמעט נטול גוון בולט ועשיר בירקות כתומים. הוא היה לא רע, גם אם לא ממש מה שראה בעיני רוחו.

    לחמג'ון

    כאן הבנו שיש לנו עסק עם מקצוענים שיודעים מה הם עושים. כשלחמג'ון - פיתה דקה עם בשר בקר טחון ומתובלן - עשוי היטב זה אחד הדברים הטעימים בעולם וזה של איסטנבול היה לא פחות מנהדר ולא נפל משום לחמג'ון שטעמנו בחיינו. מה שכן, 25 שקלים לפיתה עם קצת פירורי בשר זה יקר מאוד.

    שווארמה

    בסוף השבוע האחרון קראנו באחד המקומונים ביקורת משתפכת על מזללה תורכית מסוימת, שמזמן ירדה מנכסיה הקולינריים. לעומת ההיצע היבשושי שקיבלנו שם לא מזמן, השווארמה של איסטנבול (46 שקל) מתקרבת ככל שניתן לדבר האמיתי (היא עשויה טלה ועגל ולא מכבשים תורכיים מדושנים) - היא מוגשת על מצע של פיתה, חתוכה דק, טעמה עדין, היא נימוחה ומתובלנת נהדר עם פיסטוקים. כמה חבל שהיא הגיע קרה.

    קבב

    הקבב (46 שקל) היה קורבן נוסף של המשלוח הקלוקל. גם הוא עשוי עגל וטלה, גם הוא מתובלן היטב, גם הוא הוגש על מצע של פיתצה שספחה ממנו את כל המיצים, גם הוא היה נימוח והתקרב (פחות מהשווארמה, אבל מתקרב) לטעמה של תורכיה, וגם הוא סבל מטמפרטורה נמוכה במיוחד שלא עשתה עמו חסד.

    איסקנדר קבב

    הנה מנה שהצליחה להתעלות על המשלוח, בזכות הרוטב שהגן עליה. איסקנדר קבב (52 שקל) הוא שווארמה חתוכה בתוך רוטב עגבניות וטחינה על מצע של לחם תורכי קלוי. זה אולי לא נשמע כמו שינוי מהותי, אבל הוא היה מספיק בשביל להפוך את המנה ממצב של "אם היא היתה חמה זה בטח היה ממש טעים" ל"איזה יופי של מנה".

    תוספות

    בשביל הכסף ששילמנו היה נדמה לנו שמגיעה לנו תוספת עם כל מנה עיקרית. למרבה הצער קיבלנו שלושה פלחי תפוחי אדמה שהוגדרו כ"תפוח אדמה אפוי" ואת האורז הלבנוני המצוין, שמגיע אחרי בישול בציר עם אטריות מגניבות, שכולם טרפו. היינו צריכים להזמין עוד ממנו.

    שאריות

    כמו שאתם יכולים לראות לא נשאר הרבה ממה שהזמנו באיסטנבול. אין לנו ספק שמדובר בשווארמה הכי טובה בעיר, אבל בכל הנוגע למשלוחים יש להם עוד מה ללמוד, בוודאי בהתחשב במחיר שהם דורשים. לא שלא מגיע להם - הם עושים עבודה נהדרת - אבל הישראלים לא רגילים לשלם כל כך הרבה כסף עבור שווארמה, ואם הם כבר כן עושים את זה, לפחות שיקבלו אותה חמה.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully