פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הישרדות - איי תימן

      המלחמה האמיתית מתנהלת, כך מתברר, בין עירקים לתימנים. כשעל הפרק: הבעלות על החילבה. לא פלא נוכח הסגולות הבריאותיות שלה והטעם המובחן

      גרגרנית יוונית... עם שם כזה לא פלא שהחילבה מקושרת לבעיות זקפה. הגרגרנית, ובשמה המעט יותר מוכר – חילבה, שימשה כויאגרה טבעית כבר במצרים ובסין העתיקות וכנראה שגם אבותינו ניסו ונהנו. במישורים קרובים קצת יותר לעניין שלשמו התכנסנו, החילבה מזוהה כמובן עם העדה התימנית, שנוהגת להשרות את גרגירי הצמח במים למשך לילה (או יותר, ואפילו להחליף כמה פעמים את מי ההשרייה), לסנן ולהכניס לבלנדר יחד עם שום, לימון, כמון וקצת מים עד קבלת "דיפ" בו טובלים לחוח או פיתה כשברקע ניחוחות מרק רגל.

      ההודים משתמשים בחילבה כחלק מהקארי שלהם, הבדואים מחזקים בעזרתה נשים הרות ומניקות ובכמה מארצות ערב היא משמשת לטיפול בסוכרת, בבעיות לב, מעיים, סתם כאבי בטן ואפילו לאיפור. אבל הפן הכי אקזוטי בחילבה הוא כמובן הריח שלה. ובמקרה זה בלבד "אקזוטי" הוא לשון נקייה ל"מסריח טירוף", שזו למעשה ההגדרה המקצועית לזיעת חילבה אורגינל.

      זהירות קאמבק

      עכשיו נותר רק לברר רק מה בכל זאת ממכר לחילבה? האם זה הטעם המובחן? האם העובדה שמחקרים גומרים על התכונות הבריאותיות שלו כלוחם ללא חת בכולסטרול, טריגליצרידים, סוכר, מחלות לב למיניהן ופחות או יותר מכתירים אותו כמשיח רפואי (למרות שכמו כל תרופה, גם כאן לא כדאי להגזים במינונים...)? או שמא זו פשוט הדרך היחידה להשיג קצת מרחב בצפיפות המזרח תיכונית שמקיפה אותנו?

      גיל חובב, בשלן עממי-מקצועי ותימני מוצהר, מדבר באהבה גדולה על התבלין השתלטן: "יש קרב גדול בינינו לבין העיראקים למי יש בעלות על החילבה. אצלם זה נוכח בעמבה ואצלנו בממרח המוכר והפשוט להכנה. חילבה זה טעם נרכש שדורש זהירות בתפעול - הוספת קצת חילבה, קיבלת תבשיל חילבה. למעשה, גם במטבח התימני לא משתמשים בו בבישול. יש לו קיום עצמאי לחלוטין והוא לא מתמזג עם אחרים. טעים, בריא ומסריח. נראה לי שהוא אפילו עושה קאמבק בשנים האחרונות. הייתי במסעדה והוגש שם מטבל חילבה ללא בושה על כל שולחן. עם זאת, זה טעם כל כך מובחן, שעדיין לא יצא לי לפגוש אותו – תודה לאל – באיזה קינוח אופנתי ונלוז תחת הערך 'בישול מולקולארי תימני'".

      עומר מילר, שף מסעדת חדר האוכל מעיד על עצמו שהוא "אכלן-סרחן" ולא מעניין אותו מה אומרים: "יש כאלה שחושבים שזה נשאר לך בגוף, אבל זה כמו לאכול בצל או שום. אני אוהב את כל המסריחים: חילבה, עמבה, גויאבה – מאכלים שרק השם שלהם גורם לאנשים לברוח. אני אוהב טעמים קיצוניים ונראה לי שרוב הישראלים דווקא מתחברים לזה. חילבה זה תבלין מאד ים תיכוני, שלא מוערך מספיק כי הוא דומיננטי מאד וטוענים שהוא משתלט, אבל כל מה שצריך זה להקפיד על מינונים. יש לי היום מנה במסעדה של פרגית בחילבה וזה ממש הולם אותה. אני משרה אותה לפני הצלייה על הגריל במרינדה שמכילה את כל ירקות הטעם: שום, בצל, צ'ילי וחילבה. טעמים חזקים שמאזנים אחד את השני ולהם אני מוסיף גם סילאן, שמרכך את המנה".

      חילבה נופלת ללא ספק לקטגוריה של ספק מאכל, ספק אתגר בהישרדות, כך שהמתכון הבא מיועד לאלה מכם שמתכננים אקט מחאה חתרני, תתרנים, או שוקלים להתמודד בעונה הבאה של "הישרדות – איי תימן". אל תנסו את זה בבית.

      פרגית בחילבה

      מתכון של עומר מילר. חומרים ל-4 מנות:

      למרינדה:
      2 קילו פרגית
      1 ליטר שמן תירס
      1 כוס סילאן
      1 כף חילבה
      3 שום
      1 כפית כמון
      1 בצל סגול
      1 צ'ילי ירוק

      אופן הכנה:
      1. מערבבים את כל חומרי המרינדה. משרים את הפרגית במרינדה למשך לילה שלם בתוך המקרר. מכינים את הפרגית במחבת פסים, גריל פחמים או בתנור.