דילמה על האש

לקראת סוף פסח, כל אחד מאיתנו נשבע שהוא לא יאכל יותר ארוחה עמוסה וגדולה לעולם, מבטיח לעצמו להתנזר מפחמימות לפחות לחודש, להתעלם ממתוקים ובעיקר לנשום מים. ואז מגיע יום העצמאות. וכל ההבטחות שוות לפיתה עם חומוס. כי כל אחד מאיתנו חייב לפחות 'עלהאש' אחד כדי להרגיש את החג כמו ישראלי אמיתי.

תקראו לזה עלהאש, ברביקיו ואפילו מנגל, אבל בשר יהיה שם והרבה סלטים וחומוס וריח של עשן והפראייר שמנפנף. ופיתות. לפחות שתיים לכל בן אדם. את הקבב, כבר תקקבו בעצמכם, את החומוס תקנו בחומוסיה האהובה ואת הסלט תבקשו שחברים יכינו. אבל מה יהיה על הפיתות?

כסף – קמח מלא: 13 שקלים, מים מינרלים: 1 שקל, סוכר ושמן: 1 שקל. שמרים: 2 שקל. סה"כ: 17שקלים.

זיעה – התפחה רגילה (סך הכל 2 וחצי שעות) ואפיה קצרה מאוד (5 דקות)

תוצאה – 15 פיתות חמימות שהתנפחו ונאכלו במהירות. עולות באיכותן על הקנויות.


מתכון לפיתות מקמח מלא של אייל שני, הארץ-

חומרים:
1 ק"ג קמח מנופה אורגני של "הרדוף" (או כל קמח מלא אחר)
33 גרם שמרים רטובים של "פאקא" (שימרית)
100מ"ל מים פושרים
40 גרם סוכר חום
1 כף מלח
550 מ"ל מים מינרליים בטמפרטורת החדר
2 כפות שמן זית

הקמח האורגני של הרדוף הוא קמח מלא, שיוצר פיתה עתירה בטעמים חמים ומתוקים אשר שומרת על טריותה זמן רב לאחר שפיתה שעשויה מקמח לבן כבר התייבשה.

הכנה:
1. בקערה קטנה מניחים את השמרים ומוסיפים את המים הפושרים. מערבבים קלות, אין צורך להמתין לבועיות התסיסה המציינות את תחילת פעולת השמרים.

2. בקערה גדולה, בנפח של כ-5 ליטרים, מערבבים את כל החומרים היבשים: הקמח, המלח והסוכר. מוסיפים באחת את עיסת השמרים, המים המינרלים והשמן. ביד אחת אוחזים בקערה, ובאחרת לשים במהירות עד שהחומרים היבשים סופגים את הנוזלים ומתאחדים לבצק, כ-60 שניות.

3. שוטפים את הידיים מן הבצק שדבק בהם, מייבשים וממשיכים ללוש עוד 7 דקות. הבצק אמור להיות רטוב, אבל לאחר כ-3 דקות לישה, הוא ייפרד מדופנות הקערה.

4. תמה הלישה, אוספים את הבצק לכדור, מכסים את הקערה בניילון נצמד, מניחים במקום חמים, 60 דקות מנוחה.

5. הבצק הכפיל את נפחו, מסירים את מעטפת הניילון ו"מפילים" את הבצק אל תוך עצמו בתפיחה. אוטמים שוב בניילון, ובחזרה למקום החמים לכ-45 דקות.

6. מחממים את התנור לחום מקסימלי כ-250 מעלות. מניחים את הרשת בשליש העליון ומעליה מניחים מחבת הפוכה או תבנית אפייה הפוכה.

7. קורצים 15 כדורי בצק, במשקל של כ-120 גרם, כל אחד, ומניחים על משטח מקומח במקום חמים, עד שיכפילו את נפחם, 15-20 דקות.

8. בעזרת מערוך, מרדדים כל כדור לעיגול בקוטר 12-14 ס"מ, ובעובי 3-4 מ"מ.

9. מניחים 3 עד 4 פיתות על המחבת או התבנית ההפוכה. החום העז שבתנור מלהיט באחת את הבצק הדק, המים שבו הופכים לאדים שאין להם לאן להיחלץ והם יוצרים כיס גדול המנפח את הפיתה. כעבור 4 עד 5 דקות, כיפת הפיתה מתחילה להזהיב. אופים את שאר הפיתות באותה דרך.

כסף – החל מ-1 שקל בשוק (לפיתה רגילה) ועד 2.5 שקל בסופר ( לפיתה מקמח מלא).

זיעה – נטול מאמץ וזמן.

תוצאה – פיתה רכה, טריה. עדיף בשקיות של 10, ואז אפשר להקפיא.

אחרי ניסיונות רבים, פיתות תופחות ובצקים שונים הגעתי לשתי מסקנות: אם אתם נמנים על אלה שמשתגעים ביום העצמאות ואוכלים את החומוס שלהם בפיתה העשויה קמח מלא, עדיף שתכינו בבית כי היא טריה יותר, אוורירית ומתפרקת פחות מאחותה מהסופר. אבל בואו נהיה מציאותיים, כי כמו רוב האנשים הנורמלים, גם אתם בוודאי תעדיפו את הפיתה מהקמח הלבן, הצמיגי והסופג. ולו-אני חייבת להודות-אין תחליף לקניה בשוק או מאפייה גדולה.

פסק דין: פיתה חמה מהתנור, אבל רצוי שהתנור יהיה של מישהו ביפו.