פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מתכונים חמים

      לא קל, כבד

      ההתרפקות של האחים הדס על נוסטלגיה עוד תעביר אותם על דעתם. השבוע הם גילו שגם "דיטה" זה לא מה שהיה פעם

      מוסד

      זה לא היה אותו דבר בלי דיטה. אנחנו עדיין זוכרים את היום שבו פתחה את המקום שלה בשדרות רוטשילד; איך היתה עומדת בתוך הבר בגאווה, איך שינתה את היחס המקומי כלפי בשר שעד אז היה כמעט כולו נצרך בסטקיות בתחנות דלק; איך היינו סוגרים שם לילות עם שוטים ומנות מאוחרות. את הלחם, תפוחי האדמה, הבירה שנמזגה היטב. זוכרים ולא שוכחים, אבל לצערנו הימים האלה חלפו.

      נקניקיות

      זה לא שכל מה שהזמנו כאן היה התרסקות מכאיבה, ובכל זאת - קחו לדוגמה את הנקניקיות העטופות בייקון (42 שקל), אחד ממנות הדגל של דיטה. איפה המנה הסבירה שהתקבלה במשלוח ואיפה הבשרנות והטעמים המתפצפצים של פעם, שהכילה הנקניקיה הטובה בעיר? המנה הזו היתה סבירה, ודווקא הבינוניות שלה היא שהכאיבה יותר מכל.

      כנפיים

      סיפור דומה קורה עם הבפאלו ווינגס (42 שקל), שהיו פעם פאר היצירה; ביחד עם הכנפיים של דיקסי הן הפכו את הכנף מחלק נחות בעוף לכזה שארוחת בשר אינה שלמה בלעדיו. וזה לא שהן לא היו בסדר; באמת שהיו - כמה כבר אפשר לפספס עם כנפיים - אולם הן לא היו בשרניות דיו וטעמן חסר את אותו שילוב מופלא בין רוטב עדין לרמת צלייה נכונה.

      אנטיפסטי

      אם קודם היתה בנו עוד מידה של סלחנות וחסד לימים עברו, היא תמה שכניגשנו לאנטיפסטי (19 שקל), שהיה פשוט בלתי אכיל כשמעליו שכבת מעטפת רירית וצמיגית. לא נעים, לא טעים.

      הום פרייז

      כדי שהום פרייז יצלחו את המשלוח הם צריכים לשחות בתוך רוטב, אחרת הם מאבדים את רוח הנעורים. אין כל ציפייה מהם שיהיו פריכים כמו במסעדה, אבל לפחות שיהיו בעלי אופי כלשהו, ולא סתם תפוחי אדמה שנזרקו לשמן. ההום פרייז שהגיעו (22 שקל) היו מאוד אנמיים. לא חריפים, לא פריכים ועם פחות מדי רוטב.

      סלט

      המדד להצלחת סלט כמו פטה וקשיו (39 שקל) הוא השילוב בין הגבינה לטריות הירקות. בעוד שהירקות שנחתכו היו טריים ומשביעי רצון הגבינה היתה רכה מדי והפכה לחלק מהרוטב של הסלט, במקום לעמוד בזכות עצמה.

      כבד

      הופה. הנה מנה שלאיש לא היתה מילה רעה לומר עליה. כבדי העוף (46 שקל) היו עשויים במידה הנכונה, מלווים ברוטב הנכון והגיעו בטמפרטורה הנכונה. מצד שני באותו מחיר אפשר למצוא כבד לא פחות טוב - אפילו יותר - ועם מנות קצת יותר מלהיבות לצדו.

      תוספות

      חוק בל יעבור - אין פירה שבצל מטוגן לא משדרג אותו. תפוחי האדמה מצד שני, כלל לא הזכירו את תפוחי האדמה האפויים והמיתולוגיים, שכמו נשלפו ממדורה.

      קציצות

      זו כבר היתה טראומה של ממש. ביס אחד לקחה האחות הדס מהקציצות ברוטב (39 שקל) ומיד רצה למקרר לחמם את הקציצות שאמא שלחה לה בשבת. אלו לא היו קציצות, אלא סתם בשר שמישהו הפך לצורת כדור ברוטב שאינו קשור אליהן.

      שאריות

      היינו הרבה אנשים רעבים, שהזמינו הרבה אוכל והשאירו לא מעט ממנו. למה? סיבה פשוטה: לא היה לנו טעים. לא מנה אחת או שתיים, אלא רוב גורף של מנות שאינן שוות את הכסף - 288 שקלים - שמשלמים עליהן. עכשיו נשארו רק הזכרונות.