ביקורת בית

כאשר אנחנו אוכלים, אנחנו רוצים ומצפים שהאוכל שאנו אוכלים יהיה איכותי ככל האפשר. הדבר נוגע במיוחד לפירות וירקות, הנאכלים במרבית המקרים טריים ולא מעובדים כלל. כדי לספק את הדרישות של הצרכנים נדרשים החקלאים לגדל כמות הולכת וגדלה של פירות וירקות, ולצורך כך הם משתמשים כידוע בחומרי הדברה.

השימוש בחומרים אלו הוא שנוי במחלוקת, שכן אכילה של מזון המכיל חומרים רעילים מגבירה את החששות של יותר ויותר צרכנים, החרדים לבריאותם ולבריאות בני משפחתם.
רותי שפיר, מנכ"לית דרך המעבדה, חברה המספקת שירותי ניהול בטיחות מזון, מסבירה כי חומרי ההדברה הם בחלקם אורגניים וחלקם סינטטיים, אך אל תטעו – גם האורגניים רעילים. כל החומרים מתחלקים לכמה סוגים. "יש חומרים קוטלי מגע – כאשר הם פוגעים בחרק או במחלה הם הורגים. יש רעלי קיבה, כלומר החרק צריך לאכול מהחומר ואז הוא פוגע בו, ויש חומרי הדברה שהם מעכבי גידול, שלא נותנים לחרק להתפתח".

כאשר בוחנים את אופן הפעולה של חומרי ההדברה, הם מתחלקים לשני סוגים - חלקם פועלים חיצונית וחלקם חודרים לצמח ופועלים מבפנים. חומרים מהסוג השני, יש לציין, מהווים את עיקר חומרי ההדברה בהם נעשה שימוש בימינו, עובדה שנחזור אליה בהמשך.

כאשר אנו רוכשים פירות וירקות, במרבית המקרים הם מגיעים אלינו עם כמות מסוימת של חומרי הדברה. החוק מגדיר את כמות חומרי ההדברה שמותר למצוא על פירות וירקות, בהתבסס על מחקרים שקבעו מהי הכמות שניתן לאכול שלא תגרום נזק – מיידי או לטווח ארוך.

מה מגדל אמור לעשות כדי להבטיח שחומרי ההדברה שיישארו על הפרי או הירק יעמדו בחוק?
"זה נקרא ניהול חקלאות משולבת. מצד אחד לצפות אילו בעיות יכולות להיות ולנסות למנוע את זה. לדוגמא, מבנים סגורים שמונעים ממזיקים להכנס או השקיה בטפטוף ולא בממטרה, שיטה שמונעת מחלות.
"מצד שני, כאשר יש מזיק או מחלה, חשוב לנטר את הנגעים בזמן. אם מוצאים את הבעיה בזמן, ריסוס בודד יכול לקטול אותו. אם לא אז צריך יותר הדברה, והנזק שנעשה לפרי ולירק גדל".
כדי להן עלינו הצרכנים, חייב לעבור פרק זמן מינימלי בין הריסוס האחרון לבין קטיף היבול. פרק הזמן הזה, יש לציין, משתנה בהתאם לסוג החומר. אחרי שקניתם והגעתם הביתה, האינסטינקט הראשוני הוא לרחוץ את הפירות והירקות. חשוב לעשות זאת כדי להסיר מהם לכלוך מסוגים שונים, אך דעו שחומרי הדברה לא תמצאו על פני הצמח. הסיבה – רוב חומרי ההדברה בהם משתמשים, כאמור, פועלים מתוך הפרי או הירק, כך שגם שטיפה לא תסלק אותם.

אכיפת החוק הקובע את מידת חומרי ההדברה ואופן השימוש בהם אינה נעשית ביעילות המרבית, זאת עקב מגבלות תקציביות במשרד החקלאות. הדבר מאפשר לחקלאים להדביר ולרסס שלא על פי דרישות החוק ועלול להביא לצלחת שלנו תוצרת מזיקה.
בצעד חריג בישראל החלה לפני שש שנים רשת שופרסל במהלך רחב ידיים, שמטרתו להגביר את הבקרה על איכות הפירות והירקות שהרשת מוכרת ללקוחותיה.

ד"ר רוברטו דלה רוקה, מנהל איכות ובריאות בשופרסל, עומד בראש הפרויקט. שיתוף הפעולה הראשוני נוצר עם חברת בקטוכם, שילמים הפכה לחברת "דרך המעבדה". לאחר שלמדו את המצב החלו שופרסל ודרך המעבדה, בשיתוף פעולה של משרדי הבריאות והחקלאות, לבנות תקן מסודר.

התקן המפורט, הראשון מסוגו בישראל, נותן לחקלאים את כל המידע המקצועי הדרוש על מנת לעמוד בתקן הישראלי לבטיחות המזון. לדוגמא אילו חומרי הדברה מותרים בגידולים השונים, מינון לטיפול ואופן השימוש, וכן כמה ימים צריכים לעבור בין הריסוס האחרון לקטיף התוצרת, פרק זמן שבו רוב רובו של חומר ההדברה אמור להתפרק.

"זו תוכנית פתוחה ושקופה וכל אדם יכול באתר חברת דרך המעבדה לקבל את כל הפרטים על המוצר, פרטי החקלאי, אופן הפיקוח ואף תוצאות בדיקות המעבדה האחרונות שנלקחו", אומרת שפיר.
כדי לאפשר מכירה של תוצרת מחקלאים מזדמנים, נבנה מערך ביקורת המוודא כי כל הפירות והירקות הנמכרים מחקלאים לא קבועים עומדת גם היא בתקן המחייב.

"השאיפה היא להגיע לפחות מעשרה אחוז חריגות מהתוצרת הטריה", אומרת שפיר. "בשנה האחרונה, רק בשופרסל, ערכנו מעל 5,000 בדיקות וקיבלנו אחוזים מינוריים של חריגות בחומרי הדברה וחיידקים מזיקים, נתון שכל מדינה באירופה כולל אנגליה וגרמניה היו מאוד גאות בו".