כמעט שנתיים עברו מאז עזב א?לי גרוסמן את צמד המסעדות שלו אונמי וטפאו ברחוב הארבעה בתל אביב, עזב והשאיר אחריו המון מתחים רעים בינו לבין שותפיו לעסקים. כעת הוא חוזר, רחוק מהביצה התל אביבית, עם מסעדה יפנית חדשה בשם יאמאטויה שהיא רק שלו, ועם כוחות מחודשים לעשות את הדבר שהוא עושה הכי טוב - מסעדנות.
המקום מעוצב בפשטות: שולחנות וכיסאות עץ פשוטים למשפחות, ובר ארוך שכמובן משקיף על הברמן מצד אחד ועל מגלגל הסושי בקצהו השני. לא שברו פה מרצפות ואין נברשות יקרות וספות עור מפנקות, השקעה יתרה הייתה גוררת תמחור שונה של כל התפריט, ולדברי גרוסמן זאת לא הייתה מטרתו. מה שכן, תמונות המאנגה וכרזות סרטים יפניים משוות למקום חן של מסעדה שכן רוצה לתת את החוויה היפנית לסועד.
מגרש החניה של רחוב בני ברית בהוד השרון, שם ממוקמת ימאטויה, רחוק שנות אור מהמתחמים המהודרים של רחוב הארבעה או הרצליה פיתוח. אפור זאת מילה שהולמת אותו - מדרכות שבורות, טיח מתקלף, אטליז, נגריה וחנות לציוד משרדי. כל אלו הם השכנים החדשים של גרוסמן, אבל צריכים להודות שאותו המתחם מכיל גם את מסעדת OM של השפית איילת אור ואת פאב האגנס האהוב על חובבי הבירה באזור.
גלגולה של מחצלת
גרוסמן בן 52, חזר לישראל בשנת 1986מביקור ביפן, ביקור שהשאיר אותו הלום תרבות, חדור מוטיבציה, ונחוש בדעתו להביא את בשורת הסושי לישראל. אוכל יפני בשנות השמונים היה תחום שהקהל המקומי כנראה לא היה מוכן אליו עדיין, ולכן ויתר לרגע על החלום היפני ופתח בשנת 1987 את שלייקעס שהתמחתה בגריל בשרים, בקצהו הצפוני של רחוב הירקון. בשנת 1990 הרגיש שזה הרגע הנכון ופתח את טקאמרו - היפנית החלוצית בהרצליה. להבדיל מהיום, כשבכל סופרמרקט גדול יש פינת סושי עם מוצרים ואביזרים יפניים, גרוסמן נאלץ לייבא מארץ השמש העולה כמעט הכל לבדו.
ב-1999 פתח ביחד עם עודד גונן, אבי ישראלי ומאיר דיין, יבואנים של פירות ים את אונמי ברחוב הארבעה בתל אביב, מסעדה שייצגה את דגל הקולינריה היפנית במשך שנים, בה גרוסמן היה בעצם הרוח החיה והפנים של המסעדה כפי שהיה בכל מסעדותיו בעבר. לאחר כמה שנים פנה במפתיע אל המטבח הספרדי ופתח את טפאו ביחד עם שותפיו העסקיים. טפאו, שהתמחתה במבחר טאפסים מסחרר, היתה הצלחה אדירה גם היא, אבל מתחת לפני השטח העניינים רתחו. גרוסמן לטענתו, הרגיש איך לאט לאט מנדים אותו שותפיו מהעסקים וממדרים אותו מכל הנתונים הכלכליים ואף מסיתים נגדו את צוות המסעדה. בראיונות בעבר אף הודה שכשהיה אוכל על הבר, הם היו מעירים לו על כך ומבקשים ממנו להפסיק לסעוד במסעדה. גרוסמן כאמור כבר לא חלק מרחוב הארבעה, אף על פי ששתי המסעדות עדיין פועלות במרץ.
עכשיו, לאחר הפסקה של שנתיים הוא חוזר עם מסעדת יאמאטויה היפנית. לא בתל אביב, וגם לא בהרצליה פיתוח שם היה מהמסעדנים הראשונים שהימרו על המתחם, כי אם בהוד השרון.
חזרת לעולם המסעדנות, מה עשית בשנתיים האחרונות?
"ראשית, לא נעלמתי. אמנם לא הייתי במסעדה כזאת או אחרת, אבל כן הייתי עושה פה ושם אירועים קולינריים, ובאופן עקרוני הקדשתי בשנתיים האחרונות זמן למחשבה, והשקעתי יותר במשפחה שלי".
אבל עכשיו אתה חוזר, למה דווקא בהוד השרון?
"קודם כל אני תושב המקום, דבר שמתחבר לי עם חיי המשפחה, כי אין כמו לעבוד הכי קרוב לבית". הוא מסביר וממשיך בסיפור "אתה מכיר את התחושה הזו לפני שקונים מכונית מדגם מסויים, פתאום רואים בכבישים את הדגם שאתה מתעניין בו שוב ושוב. זה בדיוק מה שקרה לי - ברגע שהתחלתי לחשוב על מסעדה, גיליתי כל הזמן לקוחות ותיקים שלי, וכולם אמרו שהם מתגעגעים אלי. אמרתי לעצמי שאם יש קהל בהוד השרון, אז מה יש בעצם לחפש בתל אביב? בתל אביב יש המון סושי, אפילו יותר מאשר בטוקיו, ובשבועיים שאנחנו פתוחים להרצה, אני מגלה שאנשים מגיעים דרך שמועות מפה לאוזן, אפילו מתל אביב".
גרוסמן אולי השאיר את אונמי מאחור, אבל לקח איתו קצת ממנה ביחד איתו להוד השרון. הוא ציוות אליו את איה אבירם אימטאני, שפית יפנית שהגיעה לישראל לפני 12 שנה כדי לבשל לחברת היי-טק יפנית שעובדיה התגעגעו לאוכל. החברה כבר לא קיימת אבל אימטאני נשארה בעקבות האהבה, וכעת היא אמא לילדים ישראלים, עם שורשים שנטועים חזק.
לא פתחתם מסעדה יפנית יוקרתית, זאת הייתה הכוונה מלכתחילה?
"מה שפתחנו נקרא ביפן איזאקיה" אומרת אימטאני, "זהו סוג של בר יפני המתמחה באוכל ואלכוהול, כמו בארצות לטיניות שבהן חנויות לממכר אלכוהול נאלצו לספק נשנושים קטנים ליד המשקה, כך האיזאקיה התחיל כחנות אלכוהול שהפכה למסעדה לא מעונבת. אנחנו רוצים שאנשים יאכלו בזול, שלא יבזבזו יותר מ 80-100 שקל לסועד".
כמעט ואין שפים יפנים בישראל, למה זה קורה?
"ברור שאין, הרוב המוחלט של טבחי הסושי בישראל הם תאילנדים או סינים, כי זה כוח עבודה זול, יפני לא יבוא לעבוד בישראל, זה פחות משתלם לו, כל מי שיפני ובעסקי הסושי נשאר פה בעקבות האהבה".
ישראלים אוהבים את הסושי ה"לא יפני" עם מיונז, או גבינת שמנת בתוך הרול, זה משהו פופולארי, איך את מקבלת את זה?
"בוא אדגים לך איזה זה מרגיש לי: נניח שאתה מגלה בטוקיו חומוסיה, ופתאום במקום שמן זית, שמו לך שמן סויה כי זה זול יותר ובמקום פיתות, מגישים לך קרקרים. זאת בדיוק ההרגשה שלי".
אבל בכל זאת יש קצת סושי פיוז'ן בתפריט
"נכון, אני מודה. בכל זאת אני באה לתת שרות, ואם לקוח רגיל לאכול את הסגנון הזה, אספק לו את מה שהוא אוהב, כי אני לא פה כדי לחנך אנשים בכוח. התפריט מחולק לסושי פיוז'ן וסושי יפני למהדרין, ואשמח אם הישראלים יחוו אותו" בשלב הזה גרוסמן מעיר "הקהל הישראלי עדיין לא גילה את כל מרחבי המטבח היפני. זה מטבח נפלא שעדיין נותרו בו פינות נסתרות לישראלים ואיה היא בדיוק האדם שיכול לגלות אותם לאנשים".
זמן רץ
ימאטויה פועלת בינתיים בהרצה ומתוך תפריט רחב עם שפע של מנות, מוצג כרגע תפריט מצומצם יותר "גם המלצריות צריכות זמן להתרגל, אי אפשר לבקש מהן ללמוד בעל פה עשרות מנות" אומרים גרוסמן ואימטאני.
כדי לסבר את הטעם היפני בלשון, אפשר למצוא בתפריט היפני מאקי קלאסי כמו שרימפס מאודה עם מלפפון ושומשום ב-28 שקלים או פוטומקי צלופח עם שרימפס וטאמגו ב-38 שקלים.בין המנות הפיוז'ן אפשר למצוא סנדוויץ' קוקטייל צלופח ב-44 שקלים או רול קאטרפילר בתוספת סלט ב-49 שקלים. בשורה התחתונה, יהיה אפשר למצוא את מרק האגדשי טופו המפורסם שאין מישהו שהיה מכין אותו כל כך טוב כמו אלי.
יאמאטויה - רחוב בני ברית 6, הוד השרון.
שעות פתיחה לתקופת ההרצה ב'-ש' 19:00 -01:00 ויותר מאוחר המקום יעבוד גם בשעות הצהריים.
טלפון 09-7407554