סיום מושחת לשבת

רציתי שהטור האחרון יהיה חגיגי במיוחד. דמיינתי משהו מפואר ומהודר, קינוח מושלם ויפיפה שישאיר טעם של עוד, אבל דמיון הוא משהו אחד ודד ליין הוא כבר סיפור אחר.

אתחיל מהסוף, כי נראה שהכל השתבש. במעט זמן שנותר, אני חושבת איך לאלתר משהו, איך להציל את המצב, איך לטשטש את המציאות... אבל אני לא טובה בזה. אני יותר טובה בלומר את האמת.
אז זה המצב האמיתי (מתחילה מהתירוצים ברשותכם): אחרי לילות בלי שינה, כשהצעיר חולה ואני לידו, נדבקה גם אחותו הבכורה ואת 24 השעות האחרונות, אני מעבירה בתיזוזים בין מטליות לחות על מצח של ילדה קודחת לבין ילד משועמם שצריך להיות בשקט כי אחותו מנסה לישון. בינתיים, התנור שבק ואת העוגה החגיגית של הטור הזה, אני אופה אצל השכנה. כל כמה דקות, אני עולה לבקר את העוגה בתנור, מוציאה, מכינה עוד שלב, מחזירה לתנור, הופכת, מסובבת וחזרה לאינטנסיביות עם הילדים.

זו אמורה היתה להיות עוגה מרהיבה ביופיה, אבל מסתבר, שבחיים, לא תמיד הכל הולך לפי התכנית. וכך קרה, שבכמה דקות, העוגה נשרפה.

אני מודה שהתגובה הראשונה שלי למצב היא סוג של התמוטטות. אחרי כל כך הרבה לילות בלי שינה ודאגה רבה לילדים ועכשיו גם העוגה ותיכף מגיע הדד ליין...
אבל אז, מגיע הצעיר למטבח, רואה אותי חיוורת וסחוטה, מתבוננת בעצב בחורבן הזה שאמור היה להיות דבר מהמם ואז הוא מחבק אותי ואומר את המשפט הבא: "לא נורא אמא, היה יכול להיות יותר גרוע אם את היית נשרפת, וחוץ מזה, מבפנים זה נראה ממש טעים".
אז כן, זו אכן פדיחה לא קטנה אבל זה כנראה אנושי להיכשל לפעמים ודברים כאלה קורים.

זו הפעם השלישית שאני כותבת טור פרידה. זה תמיד מרגש אותי כי במבט לאחור, אל הטור הראשון, אפשר לראות את הדרך בה עברתי. כל טור מסמל עבורי כברת דרך וכל כתבה היא עוד נקודת ציון, משמעותית יותר או פחות. לא תמיד היה קל לכתוב את הפתיח, כי הרצון לשמור על אותנטיות התנגש הרבה פעמים עם הצורך לשמור על פרטיות. איכשהו, מצאתי את הדרך לשתף אתכם בהתנהלות האמיתית של החיים, גם כשהיא מרתקת, מענגת ומבדרת וגם כשהיא לפעמים קשה, כואבת או סתמית.
החיים פה תמיד סובבים סביב האוכל, שיכול להיות מנחם, או מושחת, או בריא או סתם משהו כדי לשרוד, ואני שיתפתי אתכם בדברים כפי שהיו באמת.

אז זהו, אני נפרדת מכם עכשיו, עם עוגת תפוחים בדבש שבאמת, צריך כישרון מיוחד כדי להרוס אותה. כשהיא לא שרופה היא פשוט אלוהית ומאד מאד מתאימה להמתיק את היום הראשון של השנה החדשה.

מאחלת לכולנו, לקבל את כל החדש שיבוא בלי פחד, לטוב ולרע כי הכל, זה חלק מהדרך.

חומרים:
לבצק:

300 גר' קמח
200 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
100 גר' סוכר
1 חלמון

למילוי:
1 כף פירורי לחם או, פירורי ביסקוויט או אגוזים טחונים
5 תפוחי עץ ירוקים קלופים חתוכים לקוביות
2 שזיפים חתוכים לקוביות
50 גר' חמאה
1/4 כוס סוכר חום
כפית קינמון
2 כפות מיץ לימון סחוט טרי

3 תפוחי עץ ירוקים קלופים חתוכים לפרוסות דקיקות
3-5 כפות סוכר

1/2 כוס דבש
מיץ מלימון אחד
גרגרים ממקל וניל אחד חצוי לאורכו

אופן ההכנה:
1. מכינים בצק פריך: מערבבים קמח וסוכר. מוסיפים את החמאה ומעבדים לתערובת פירורית. מוסיפים את החלמון ומעבדים רק עד קבלת בצק. עוטפים בניילון נצמד ומאפסנים חצי שעה במקרר.

2. ממיסים במחבת את החמאה ומוסיפים את קוביות התפוחים והשזיפים. מוסיפים סוכר חום, קינמון ומיץ לימון ומבשלים עד שהתפוחים מתרככים ומקבלים גוון קרמלי.

3. מעבירים למסננת ושומרים את הנוזלים.

4. מרדדים את הבצק לעלה בעובי 1/2 ס"מ. מרפדים תבנית אפיה עגולה (בקוטר 26 ס"מ) כך שיכסה גם את השוליים.

5. זורים פירורי לחם על הבצק (או פירורי עוגיות או אגוזים). מניחים את התפוחים והשזיפים המקורמלים בשכבה אחידה.

6. מחממים תנור לחום של 180 מעלות.

7. מסדרים את פרוסות התפוחים הדקיקות בחפיפה בצורה מעגלית מעל שכבת התפוחים המקורמלים.

8. מברישים בנוזל ששמרנו מהקירמול וזורים סוכר לבן.

9. אופים כ40 דקות, עד שהתפוחים זהובים בשוליים והבצק מסביב מקבל גוון אפוי ויפה (לא שרוף).בזמן האפיה, מברישים שוב בנוזל כדי למנוע התייבשות התפוחים.

10. להגשה: מחממים דבש עם לימון ווניל ויוצקים כמה כפות על הטארט ומסביבו, שיהיה מתוק מתוק.