ספר אקספרס

הפרסונה הציבורית של שגב משה (או שמא משה שגב? מי יכול לפתור את התעלומה? או שכמו בספר, נלך על פעם ככה ופעם ככה?) היא תזזיתית, מאגניבה, מחדשת ודינאמית. שגב הוא אחד כזה שעושה מאה דברים בבת אחת. מין שף עירום-לבוש כזה. הבעיה שהוא כבר מזמן לא רק שף, אלא מותג. את האוכל של שגב אני אוהבת, אבל חשבתי שספרו הקודם היה יומרני מדי, עמוס מדי בעניינים לא רלוונטיים וגם המתכונים ברובם נראו לי פחות ישימים במטבח הביתי.

הספר הקודם נראה לי יותר כמו קדימון לתכנית ריאליטי על חיי המשפחה הפרטיים שלו מאשר כספר בישול. הספר השני, לעומתו, הוא בהחלט שיפור. נראה שמשה שגב הגיע למקום אליו הוא התכוון להגיע בפעם הראשונה. קודם כל הוא על אוכל ולא על שגב. וזה כבר טוב, אך מה שתופס את העין במיוחד בספר הוא הסטיילינג המרהיב (שמתברר שנעשה על ידי שגב עצמו, אכן, בחור ברוך כשרונות או שמא יש לומר מולטי-טאלנט), סטיילינג שהופך מנות נטולות כל מקוריות כמו עגבניות עם בצל ירוק, פטל עם קצפת, או יוגורט עם קרוסטיני למלאכת מחשבת אקספרסיבית (לא יכולתי לעמוד בפיתוי) ועל כך סחטתין גדול גם לשגב וגם לצלם המוכשר אנטולי מיכאלו.

הדפדוף בספר משול לדפדוף בספר אמנות וזה באמת מאוד כיף ואסתטי. גם את תאוות השיתוף שלו בכל פירור מחייו הפרטיים מיתן שגב בהרבה והתרכז בעיקר באוכל, אמנם פה ושם אין מנוס אלא מלקרוא פסקאות מסורבלות למדי על אשתו המהממת, חמותו המדהימה וילדיו הנסיכים, אבל זה באמת בקנה מידה קטן ובסך הכל מציג אדם חביב משפחתי וחם, גם אם לא עניו במיוחד. שגב נורא רוצה להיות (ככה זה נראה) ג'יימי אוליבר שלנו: נגיש אבל מצליחן, הוא נראה טוב על המסך, יש לו משפחה פוטוגנית והמתכונים שלו פשוטים וזמינים. הספר הזה באמת ממצב אותו במקום די דומה לזה, על פי התבנית הקבועה של ג'יימי – אוכל פשוט, מוגש יפה ועם הרבה סיפורים קטנים מחיי היומיום של השף. אז אמנם ג'יימי יש רק אחד, ובלי המבטא ההורס זה לא באמת עובד, ומתכוניו של שגב קצת נטולי ברק לעומת המקור, אבל ספר נחמד בכל זאת יש פה.

נעים שאין כאן גודש, כל פרק הוא קטן וענייני ונראה שמתכוניו נבחרו בקפידה. זה בעצם ספר שמלווה את המסעדה ברמת החי"ל, מסעדת האקספרס, ובהתאם לכך גם המתכונים מציגים תדמית עדכנית, קלילה ומאוד קופצנית. אפשר להגיש מנות יפהפיות ומעוצבות עם טעם טוב וזאת בעזרת מספר לא רב של מרכיבים לא מסובכים להשגה, אומר שגב ואף מוכיח זאת עמוד אחר עמוד בספרו החדש.

המתכונים עצמם מחולקים בסגנון חופשי וחביב לסלטים; מנות ראשונות; תוספות ופרק מנות עיקריות שמתחלק לפרקי משנה על פסטה, פרק שלם שמוקדש לכבד עוף (פייבוריט גדול שלי ונראה שגם של שגב); פרק על עוף ובשר ובסוף פרק חינני במיוחד המוקדש לקינוחים מאוד קלים ומאוד חמודים. ברובם לא מתכונים ממש, אלא פטנטים בלי מקוריות יוצאת דופן. כמעט להיפך, שגב ניסה להיות כמה שיותר פשוט ולספק מרכיבים זמינים לכל בשלן, גם השמרן ביותר, לפעמים הוא אפילו מגזים לכיוון של מתכונים לעוסים ממש כמו יוגורט עם חציל (בטוויסט קטנטן של סחוג), סלט כרוב עם שומשום או פסטה אדומה עם תוספת חציל קלוי. באופן כללי – רוב המתכונים פה פשוטים ביותר ומתאימים מאוד לארוחות משפחתיות ולבשלנים חסרי ניסיון.

מי שמתמצא היטב במטבח, לא ממש צריך ספר כזה. אז אולי לא כל מתכון פה "מדהים" אם להשתמש במילה האהובה על שגב בכל הזמנים, אבל בכל זאת –זהו ספר טוב לב, יפה מאוד לעין, פשוט ונוח לעבודה, והעיקר – ספר שעומד מאחורי האג'נדה המוצהרת שלו – גם עם מתכונים לא מסובכים יחסית אפשר לאכול אוכל אסתטי, טרי וטעים, וגבר שעומד מאחורי המילה שלו – זה הרי תמיד דבר מומלץ.

שגב אקספרס. מטבח מהיר, טעים וקל להכנה - משה שגב. הוצאת קוראים. 98 שקלים.

למי מתאים: לחובבי שגב, לבשלנים המחפשים פתרונות יפים ומהירים לכל המשפחה.

חדש תחת השמש: פחות חידושים, יותר פשטות.

נוחות שימוש: נוח, ברור ומדויק ביותר.

מתכון מומלץ: סלט אדממה ועגבניות שרי (עמוד 28) וגם טבעות עוף עם תירס בתנור (עמוד 116) – שימו לב שזה באמת מתכון לילדים ופחות מעניין לגדולים

פולי סויה טריים – אדממה - ניתן להשיג היום בכל מרכול. הם נמכרים במקפיא הירקות ליד הגזר הגמדי והברוקולי. זהו מתכון נהדר ומעורר תיאבון, במיוחד עבור אלו שמקפידים על תזונה בריאה ועל אכילה מסודרת.


חומרים ל-3 מנות ראשונות:
1 כוס פולי סויה חלוטים ומקולפים (300 גרם פולי סויה ללא תרמיל, חצי שקית של פולי סויה קפואים)
30 יחידות / 2 כוסות עגבניות שרי מתוקות
½ צנון קטן עם קליפה חתוך לרצועות דקיקות כמו גפרורים
3 כפות שקדים פרוסים וקלויים או צנוברים או בוטנים (העיקר שיהיו קלויים ולא מלוחים. איך קולים? ראו עמ' ??)

לרוטב:
1 כף מיונז איכותי (אפשר מיונז מופחת קלוריות)
2 כפות מיץ לימון
¼ כפית פלפל שאטה גרוס
1 כף גדושה פטרוזיליה קצוצה
2 כפות שמן זית
½ כפית מלח גס
¼ כפית פלפל גרוס

אופן ההכנה :
1. בעזרת קיסם או מזלג מחוררים את העגבניות, כדי שיפרישו טעמים לרוטב.

2. בקערה גדולה מערבבים מיונז, פטרוזיליה, שמן זית ומיץ לימון.

3. מורחים את המיונז המתובל על צלחת הגשה גדולה. מעל המיונז מניחים את העגבניות ואת פולי הסויה, בוזקים מעט שמן זית, ומתבלים במלח ופלפל.

4. מעל הכול מפזרים שקדים קלויים ומקלות צנון, ומגישים.

תמיד כשאני מכין את המנה הזו לנסיך שלי, אני מוצא את עצמי טועם בלי הפסקה ומנשנש ללא הרף. מסתבר שאני אוהב את המנה הזאת לא פחות ממנו, ואולי אפילו יותר.
מה שבטוח הוא שאם לא נעים לכם להכין את המתכון הזה לעצמכם, אתם תמיד יכולים להגיד שזה בשביל הילדים...

חומרים ל-10 אצבעות עוף:
½ ק"ג חזה עוף טחון דק
1 ביצה
½ כפית מלח שולחן
קורט פלפל לבן טחון
1 כוס גרעיני תירס משומרים, מסוננים ממים (200 גרם)

לבלילה:
4 ביצים שלמות
4 כפות גדושות קמח תופח

לציפוי:
פירורי לחם גסים במיוחד, מומלץ פירורים מסוג פאנקו (פירורי לחם יפנים)

להגשה:
4 כפות קטשופ
2 כפות מיונז
עגבניות שרי וכל מה שהילדים שלכם אוהבים עם מלח


אופן ההכנה:
1. מחממים תנור לחום של 200 מעלות בתכנית טורבו.

2. מערבבים את העוף הטחון היטב עם ביצה ומעט מלח ופלפל. מוסיפים את גרעיני התירס, ומערבבים שוב עד למרקם אחיד.
יוצרים אצבעות ברוחב של 2 ס"מ לכל היותר ואורך של 10 ס"מ (ניתן, כמובן, לשחק עם הצורות).

3. מערבבים היטב את חומרי הבלילה. כאשר אצבעות העוף מוכנות, טובלים אותן בבלילת הקמח והביצים, ונזהרים שלא יתפרקו.

4. מוציאים את האצבעות מבלילת העוף, ומעבירים לפירורי הלחם. מצפים את האצבעות מכל הכיוונים ומניחים על תבנית אפייה.

5. מכניסים את התבנית לתנור. אחרי 10 דקות הופכים את האצבעות ואופים עוד 5 דקות, או עד שהן מוצקות וזהובות.
מניחים את האצבעות בצלחת או בכוס, ומוסיפים את הרטבים האהובים על הקטנטנים.

6. ניתן ומומלץ להגיש עם ירקות טריים או עם כל תוספת האהובה על ילדכם.