אונמי היא האופציה המובילה כשזה מגיע למסעדות אסיאתיות, במיוחד כשמצרפים לארוחה את זו שנמנעת מפחמימות ואז אנו נאלצות לפסול קטגורית את המסעדות המתמחות בנודלס. בטח כשזה מגיע לסושי, אונמי היא כבר השליטה הבלתי מעורערת. נכון שסושי סמבה עושים את העבודה שלהם היטב, אבל את מישכון הבית אנחנו שומרות לארועים חגיגים. לפעמים לבחורה מתחשק לנשנש איזה סלמון בלי לשוחח עם עדינה מהבנק בבוקר שאחרי.
נועה מאונמי היתה מאד נחמדה כשענתה לטלפון. היא הבטיחה לחזור תוך כמה דקות ועמדה בזמנים. בעיה 1: אונמי מחליטים מה מהתפריט הם לא שולחים בטייק אווי. אגדאשי טופו למשל לא עולה על האופנוע. חבל כי זו המנה השווה ביותר במסעדה, אז יש להניח שקוביות הטופו החמודות לא ישרדו את המשלוח, אבל תנו לנו להחליט. יש מנות ששווה לקבל גם בצורה לא מושלמת. בעיה 2: ביום שהזמנו לא היה אבוקדו, אז נכון שמדובר בעונה בעייתית, אבל תתאמצו. שווה להשקיע גם 40 שקל לקילו בשביל לקוחות נאמנים כמונו. מעליב.
נועה הבטיחה שהמשלוח יגיע עד שעה, הגיע תוך 25 דקות, ארוז בקפידה מעוררת השתאות. כל רוטב קיבל מדבקה עם המנה אליה הוא שייך, מנות חמות לחוד, מנות קרות לחוד והקופסאות של אונאמי שהן מופת לטעם טוב. הטמפרטורה של המנות החמות שרדה את הנסיעה מרחוב הארבעה לצפון תל אביב. הידד.
פתחנו עם סלט הרוסאמה (16 שקלים) ו-וואפו בנבאנג'י (22 שקלים). אל הסלט יש לנו חיבה מיוחדת - מדובר באטריות קוביות תפוחי אדמה שקופות ברוטב של סויה ושמן סומסום שמגיע במינון הנכון. מעל מפוזרות (בקמצנות) קוביות קטנטנות של סלמון, מנה קטנה ואיכותית בדיוק בכמות שמצליחה לא לשעמם.
מה- וואפו בנבאנג'י, רצועות של עוף מאודה בסאקי על מצע של מלפפונים, כוסברה ובצל אדום ברוטב מיסו פיקנטי, התלהבנו פחות. הרוטב היה מתוק מדי והזכיר קטשופ גרוע במרקם שלו. המלפפונים היו קצת עייפים. הסלט הזה היה יכול ללמוד דבר או שניים מסלט עוף ומלפפונים של הג'ירף.
.
עם הסושי של אונמי אי אפשר ליפול, למרות שהעדרותו של האבוקדו קצת העיבה על השמחה. בני טורו ב-25 שקלים הגיע כתום, טרי שמנמן ומשמח, ושני רולים אינסאייד אאוט של טונה אדומה ושל שרימפס טמפורה ב-25 ו-28 שקלים היו מצויינים גם הם ומשביעים מאוד, למרות הפשרות שנאלצנו להכניס אליהם במקום אבוקדו. אבל אפשר לסכם שהדגים היו טריים, הרולים לא היו רטובים וחשוב עוד יותר לא התפרקו.
כשאנחנו יושבות באונמי, אנחנו מזמינות כמויות אסטרונומיות של סושי וסשימי בתקווה שפעם אחת כבר נקבל את סירת העץ הנכספת. איכשהו עברו שנים של אכילה במקום ועוד לא הצלחנו להגיע לדרגת רב חובל, רק פלטות מעץ. לכן אף פעם לא נשאר מקום בארנק ובבטן למנה עיקרית. אבל משימה עיתונאית זו משימה עיתונאית והפעם הוזמנה גם יאקינוקו לוסוג' (58 שקלים). מדובר ברצועות אנטריקוט שהוקפצו עם בצל ברוטב יאקיניקו (רוטב שמזכיר קצת טריאקי, אבל מגיע פחות מתוק) ומוגשות מעוטרות בבצל ירוק וסומסום על מצע של אורז חם. מי שלא אוהב אורז רטוב, שיזמין משהו אחר מהתפריט. מי שמחפש חלבון ופחמימה ראויה לצידו הגעתם הביתה. נשבח שוב את אונאמי על הטמפרטורה המעולה של המנה.
כמו רוב הסושיות, גם אונמי נופלת כשזה מגיע לקינוח. במסעדה עצמה כבר מגישים כמה מתוקים ראויים, אבל בטייק אווי הבחירה היא בין מלבי קוקוס, שאותו אנחנו מכירות ולא נפלנו ממנו לבין השינקובה טראפל (32 שקלים) שלושה משולשים של שוקולד חלב ומריר על קראנץ' נוגט. המשולשים היו מתוקים מדי והיו סיום מאכזב לארוחה לוהטת. תכל'ס? עדיף קרמבו בשנקל בפיצוציה.
ארוחה מפוצצת לשתיים שחוסלה עד הפירור האחרון הסתכמה ב-218 שקלים שבתוכם נכללו גם דמי משלוח של עשרה שקלים. לא זול, אבל כמו שחזרנו ואמרנו נוכח הרמה הגבוהה של הסושי זה בהחלט שווה את הכסף.
