תה עם המלכה

ספר חדש הכתוב כמו יומן שנתי שנכתב על ידי ג'יימס סלטר ואשתו קיי, עוסק כולו החיים סביב האוכל. הפרקים מחולקים לפי תאריכים ובכל יום סיפורי אוכל, תפריטים, הסברים על מקור מנה כזו או אחרת וגם עצות ומתכונים.

כותבי הספר, ג'יימס וקיי סלטר אספו במשך זמן רב סיפורים מתוך חייהם. הוא בתור סופר מוערך שאף זכה בפרס פוקנר והיא בתור עיתונאית ומחזאית, שפירסמה מאמרים ב"ניו יורק טיימס" וב–Food and Wine, שניהם טבחים חובבים ומארחים.


והיום, איך מכינים תה בצורה המסורתית ביותר שיש, 3 בספטמבר - עמוד 304.

אין מכינים תה על ידי כך שממלאים ספל במים חמים או רותחים ומטילים פנימה שקית תה. זה רק דומה לתה.

היחס המקובל לשפיתת תה אמיתי הוא כפית אחת של עלי תה שחור או ירוק לכל 170 מ"ל — קצת פחות מכוס — מים. על המים להיות קודם כול קרים וטריים — עדיף מים רכים, הם משפרים את האיכות הסופית. את הקנקן מחממים מראש על ידי שממלאים אותו במים חמים למשך כמה דקות, מרוקנים אותו, ואז מוסיפים את עלי התה. כשמי התה מגיעים לרתיחה, יוצקים אותם מיד על העלים. אימרה אנגלית מפורסמת אומרת: תמיד מביאים את הקנקן אל הקומקום, לעולם לא את הקומקום אל הקנקן.

מניחים לתה לשרות שלוש עד חמש דקות, שאז העלים נפתחים ומפרישים את מלוא טעמם. מערבבים ומוזגים דרך מסננת קטנה העשויה במיוחד למטרה זאת. (בתנאי שדה, כמו שאומרים, רוב העלים יישארו בתחתית הקנקן אם יוצקים תחילה כשני סנטימטרים מים רותחים שיאפשרו להם להתרחב ולהתרגע.)

מכסים את הקנקן בכיסוי מרופד, אם מצליחים לקנות אחד כזה.
האיטלקים, הצרפתים והאמריקנים שותים קפה. גם הטורקים והגרמנים. הסינים, היפנים והאנגלים שותים תה. התה בסגנון הרוסי מוגש בכוס ועם לימון. בסגנון האנגלי הוא לעתים קרובות עם חלב. אומרים שהתה האנגלי של שעה חמש — עם כריכים קטנים, לחמניות, עוגות וכיוצא באלה — הומצא על ידי הדוכסית מבדפורד בראשית המאה ה?19, כשארוחות הערב התקיימו בשעות מאוחרות מאוד.
רוב סוגי התה ההודיים הם שחורים, האסאם והדרג'ילינג הם בין הנודעים ביותר בהם.


מאת קיי וג'יימס סלטר, ציורים: פבריס מוארו. הוצאת כנרת, 98 שקלים.