פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צרפתית כפולה

      ויקטור הוגו היה לקוח קבוע וז'וזפין נהגה לסעוד בה עם נפוליאון - המלצה למסעדה פריזאית בת 200, מתוך הספר 'החיים הם ארוחות'

      ספר חדש הכתוב כמו יומן שנתי שנכתב על ידי ג'יימס סלטר ואשתו קיי, עוסק כולו החיים סביב האוכל. הפרקים מחולקים לפי תאריכים ובכל יום סיפורי אוכל, תפריטים, הסברים על מקור מנה כזו או אחרת וגם עצות ומתכונים.

      כותבי הספר, ג'יימס וקיי סלטר אספו במשך זמן רב סיפורים מתוך חייהם. הוא בתור סופר מוערך שאף זכה בפרס פוקנר והיא בתור עיתונאית ומחזאית, שפירסמה מאמרים ב"ניו יורק טיימס" וב–Food and Wine, שניהם טבחים חובבים ומארחים.

      והיום, היכן מומלץ לאכול בפריז, 15 בפברואר, עמוד 65.

      לה גראן ו?פור

      "לעתים נדירות אנו הולכים למסעדות בעלות שלושה כוכבים. המחירים ויראת הכבוד של הסועדים, הגורמת להם לדבר כמעט בלחש, פוגמים בהנאה. ובכל זאת, בחודש פברואר אחד, בסוף שבוע שבילינו בפריז בעיקר ב'לובר', החלטנו לחגוג בארוחת צהריים ב'לה גראן ו?פו?ר' 'המהוללת בעולם כולו', כדברי מדריך מישלן, בזכות עיצובה המפואר ברוח שלהי המאה ה?18 כמו גם בזכות האוכל והשירות. וכי מי מלבד אנדרטה כבירה יכול להרשות לעצמו להיסגר למשך כל חודש אוגוסט, לימים שמערב חג המולד עד אחרי השנה החדשה, ובמשך שבוע שלם באפריל, שלא לדבר על ימי חמישי בערב וכל סופי השבוע של השנה?
      התגלמותה הראשונה היתה כ"קפה דה שארטר", בצד הצפוני 
של הפאלה רויאל, שנעשה מקום מפגש למהפכנים הצרפתים.

      ברוח תמורות הזמן נעשה קהל הלקוחות בונפרטיסטי, וז'וזפין סעדה כאן 
עם נפוליון. ב?1820, אחרי כמה וכמה בעלים, רכש אותה ז'ן ופור והעניק לה את שמו. ויקטור הוגו היה אחד הלקוחות הקבועים בראשית שנותיה, ומאה שנה אחריו, בין היתר, קולט — שכאשר השיגרון שלה לא איפשר לה להלך, היו מורידים אותה לשם על כפיים מדירתה שבפאלה רויאל.

      ארוחת צהריים של שתי מנות במחיר קבוע עולה כשמונים וחמישה דולר, כשהדולר חזק. זה בהחלט כדאי. השילוב של המטבח העשיר והיין באמצע היום גרם לנערת המלתחה לשאול את ג'ים, בצאתנו, אם הוא מרגיש טוב למראה גון פניו הסגול. לא משהו שטיול ברגל בגנים לא יפתור, הוא הרגיע אותה.

      ג'ים נזכר ששמע את ורנר לירוי המנוח, הבעלים המפוטם והתוסס של "הטאוו?רן און דה גרין" ו"חדר התה הרוסי" בניו יורק, מתאר חוויה שעבר ב"לה גראן ופור": לאחר שאכל ארוחה נהדרת, החל במתאבן דרך שטובריאן ונספחיו ועד לקינוח, לקפה ולקוניאק, שאל אותו המלצר: "אדוני, האם אני יכול להביא לך עוד משהו?"
      ועל כך ענה לו לירוי: "כן. הבא שוב את הכול." לא זו בלבד שזה הובא, אלא גם נאכל.

      מאת קיי וג'יימס סלטר, ציורים: פבריס מוארו. הוצאת כנרת, 98 שקלים.