פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סינ-דרום האוכל: לגור בסין ולאכול הכל חוץ מאגרול

      לגור בסין ולאכול הכל חוץ מאגרול. טור חדש של הילה וליטל מעביר לכם את החוויה היישר מדרום המדינה המלוכסנת

      "מה באמת? אתן נוסעות לסין?...לגור שם? למה??? מדינה קומוניסטית...לא מפחיד קצת? ומה עם השפה?..." כולם שאלו אותנו וביקשו תשובות. המשפחות, החברים, רופא השיניים והמוכר בפיצוצייה מתחת לבית. כולם רצו לדעת למה אנחנו נוסעות לסין. הרגענו את כל החוששים (וגם את עצמנו בדרך) והסברנו שזו אכן אחת ההחלטות הקשות בחיינו.

      הגענו לסין לפני יותר משנה בעיקר על מנת ללמוד את השפה הסינית. נרשמנו ללימודים באוניברסיטת העיר שיאמן השוכנת על אי במחוז פוג'יאן הדרום-מזרחי. עוד בארץ שאלו אותנו: "סינית? למה ללמוד סינית?" הסברנו לכל המתעניינים שחמישית מתושבי הכדור דוברים סינית ולכן זו הזדמנות מצוינת עבורנו ללמוד אותה דווקא עכשיו כאשר סין הופכת להיות המעצמה המובילה בעולם.

      אם לא שמתם לב, או שלא קראתם עיתונים בשנים האחרונות, סין הפכה למרכז העולם והיא כרגע שוחה בקלילות בתזרים מזומנים ששם את מדינות המערב בכיס הקטן של הג'ינס (שנתפר - לא טעיתם - במפעל בסין).

      אוכלים בעיניים עצומות

      מתי בפעם האחרונה ישבתם במסעדה וניסיתם להזמין משהו לאכול כשעיניכם מכוסות? בסין זהו האתגר שמולו אנו ניצבות מדי יום. התפריטים שכתובים רק בסינית גורמים לנו לעיתים להזמין מנות "על עיוור" וברוב המקרים אנו נושאות תפילה מיוחדת. "בבקשה, אל יקר, אם רק נצליח לשרוד מנה בלי להחנק מרוב חריפות או מעצם סוררת שנתקעת בגרון, מבטיחות לצום ביום כיפור. הבא."

      באחד מימינו הראשונים בסין עברנו חוויה בלתי נשכחת במסעדה סצ'ואנית בעלת תפריט עב כרס. המלצרית, שלא דיברה מילה אנגלית, שלחה לעברנו מבטים חוקרים "הי, שתי מערביות משונות, מה אתן מחפשות כאן?". למזלנו הרב, גילינו שישנן בתפריט גם קומץ תמונות להמחשת המנות ופשוט הלכנו על זה. אל שולחננו הגיעו כעבור זמן מה, מקבץ של מנות מוזרות שזיעזעו את תחתית הקיבה.

      למנה ראשונה הצבענו על תמונה מטושטשת בתפריט של ביצים קשות בעלות צבע מיסתורי. מה כבר יכול לקרות לנו? נחיה על הקצה. לשולחננו הגיעה קערה ובה חצאי ביצים קשות שהיו - למרבה ההפתעה - שחורות כמו הלילה. טעמנו וסיכמנו שזה בערך כמו הפעם הראשונה שטועמים גבינה כחולה מסריחה. רק שהפעם היא מקולקלת. לאחר מכן גילינו ש"ביצי-אלף-השנים" שצבען שחור בוהק ומדיפות ריח קל של ריקבון הן בעצם ביצים משומרות שהונחו זמן ארוך בבטן האדמה קבורות בתערובת של מלח וחימר. הן נחשבות למעדן שכל הסינים (כולל עוללים) אוהבים לנשנש בשעות הפנאי.

      למנה עיקרית הונחה על השולחן כירת חימום ועליה סיר לוהט ובו תבשיל מבעבע. ברגע הראשון הרגשנו שמישהו שם למעלה (במטבח) צוחק עלינו. הסיר כולו היה מלא עד להתפקע בחתיכות של פלפלים מיובשים חריפים שרק ריחם גרם לנו לדמוע. החריפות הקטסטרופלית מנעה מאיתנו לזהות את יתר מרכיבי המנה ולכן העדפנו למנוע מעצמנו סבל מיותר ואכלנו רק אורז לבן. טעמנו גם מנת רגלי עוף שהכילה בעיקר עצמות וקצת ציפורניים ולבסוף הצטערנו מעט שלא הזמנו את מנת הצב השלם על שריונו שהצטיינה בתמונה מפוארת במיוחד בתפריט.

      דרוש אומץ לרכישה

      חושי הטעם והריח מתעוררים למראם של מיני מאכלים משונים ולמזלנו הרב, אנחנו אמיצות מספיק ומוכנות להעמיד את עצמנו במבחני טעימות ולבדוק גבולות בכל רגע נתון. הקלישאה הידועה שהאוכל הסיני האמיתי לא דומה כלל למה שמוגש במסעדות הסיניות בארץ, התבררה הפלא ופלא כנכונה.

      לשמחתנו הרבה גילינו שבסין לא באמת מגישים אגרול מטוגן או עוף חמוץ-מתוק-עם אננס ופלפלים, אלא שהאוכל היומיומי שעלינו לאכול שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו עד היום. ברור שלפעמים אנחנו מתגעגעות לקוטג' אבל רוב הזמן אנחנו פשוט נהנות מהחוויה הקולינרית האקזוטית שסין מעניקה לנו.

      אחרי שהבנתם בדיוק לאן נכנסנו, ננסה להעביר לכם בכל שבוע את מעללי העיר, האוכל והבישולים הסיניים. באגרול, עוד לא נתקלנו, אבל ביצורים אחרים כן. בשבוע הבא תוכלו לקרוא ולראות מה הסינים באמת אוהבים לאכול בדוכני הרחוב. פלאפל? שווארמה? אתם ממש לא בכיוון.