פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא כל יום שבת

      יקב המייצר יינות קידוש מתוקים עבר מודרניזציה והצליח להשיג תמורה מצוינת ואיכותית עבור מחיר היין המצחיק

      כמידי נובמבר בשש השנים האחרונות, אני נוהג לפקוד את תערוכת היין "סומלייה" אשר מתקיימת לא פחות מאשר בהיכל התרבות בתל אביב. בשנים האחרונות יש מלא תערוכות, פסטיבלים וירידי יין בכל רחבי הארץ וזה נהדר, אבל אין ספק כי התערוכה הזו נתפשת בסצנת היין המקומית הכי רצינית וכל שנה משתתפים בה יותר ויותר מציגים. השנה ראיתי דוכנים של כמעט כל היצרנים, משווקי ויבואני היין בארץ - החל מיקבי בוטיק קטנטנים ואזוטריים ולצידם סטנדים של היצרנים הכי גדולים שיש כיום בארץ. אבל אולי מה שבאמת מייחד את התערוכה הזאת זה שהיא מכוונת בעיקר לקהל מקצועי, ולא לקהל רחב, ולכן המציגים שם לארג'ים ופותחים את הבקבוקים השווים ביותר שיש להם, שאין מצב לטעום בתערוכות רגילות.

      השנה הגעתי קצת אחרי שהדלתות נפתחו, בצהריים, במטרה להסתובב בשקט, כי מניסיון העבר הערבים שם פשוט מ-פ-ו-צ-צ-ים. מתוך כל טוב שטעמתי, אני רוצה לספר דווקא על אחד היקבים הכי וותיקים וגדולים בארץ – יקב טפרברג 1870 - שניצל את ההזדמנות והחשיפה והשיק בסומלייה כמה בקבוקים חדשים.

      סצנה מתפתחת

      יקב טפרברג התחיל את דרכו לפני 140 שנה, בתקופה שסבא רבא שלי היה עוד בגדר ברק בעינו של אביו, תחת השם "יקבי אפרת" שהיה בבעלות משפחת טפרברג הירושלמית. במשך חמישה דורות יצרו ביקבי אפרת יינות קידוש מתוקים ושאר אסונות שפעם היו נפוצים בארץ לפני שהעיזו לדבר פה במושגים של "תרבות יין" או "חיך ישראלי".

      עם התפתחות סצנת היין בארץ בשנות השמונים והתשעים הבחין בעל היקב במגמה החדשה של ייצור יינות שהם לא למטרות קידוש שפשטה בארץ, או בעצם נקרא להם - יינות נורמלים, והחליט גם הוא להשקיע בכיוון. בשנת 1996 נטעה משפחת טפרברג כרמים חדשים, הקימה יקב חדש ומודרני ובשנת 2002 השיקה לראשונה את בקבוקי "טפרברג" החדשים. במקביל, המותג "אפרת" לא נזנח, ועד היום הם מייצרים את אותם יינות קידוש, תירוש ענבים ויינות בישול זולים תחת שם המותג "אפרת" שאפשר למצוא בכל מיני "חצי חינם" ורמי לוי" למיניהם. לעומת זאת, את יינות "טפרברג" הם משווקים כמעט אך ורק בחנויות יין - כראוי.

      טעמתי כמה מהיינות שלהם והיינות חמודים מאוד, פשוטים ולא יומרניים. אותי מעניין לציין את הקברנה סוביניון סילבר 2008 מהסדרה הבינונית, ואת הקברנה סוביניון 2007 מסדרת "טרה" שנחשבת לסדרה יותר איכותית. לא אחפור פה על ההבדל בתהליך היצור ועל הכרמים השונים שבהם גודלו הענבים, אבל אציין שהסילבר שהה בחבית עץ חצי שנה והטרה 14 חודשים.

      חביב הקהל

      מדובר בסך הכל בבציר חמישי או שישי של יקב טפרברג, ונכון שבהשוואה ליקבים ישראלים אחרים יש לטפרברג עוד דרך לעשות, אבל בדבר אחד הם פשוט שיחקו אותה: המחיר. יינות אחרים בסדר גודל של "סילבר" עולים כיום בשוק בסביבות 65 שקלים וטפרברג תומחרו ב-45 שקלים בלבד. אותו סיפור גם עם הסדרה הגבוהה יותר, טרה, שהבקבוקים ממנה עולים בחנויות כ-65 שקלים ויינות אחרים בסדר גודל זה עולים מעל ל-80 שקלים ועל זה אני אומר שאפו. בעיני ההחלטה על מחיר כל כך סביר מעידה על מודעות עצמית וצניעות אבל בעיקר על אסטרטגיה נכונה, שאולי מאפיינת את משנתו השיווקית המפוקחת של אמוץ טפרברג החינני, בן הדור השישי למשפחת טפרברג, שמשמש היום כסמנכ"ל שיווק ומכירות של היקב. זה מה שנקרא Value for Money אמיתי.

      מפאת כמות היינות שטעמתי בתערוכה חששתי שאולי בליל הטעמים ואדי האלכוהול שיבשו קצת את חוש השיפוט שלי ורציתי להיות סגור על מה שאני חושב ומרגיש לגבי יינות טפרברג. על כן, בדרכי לארוחת חברים, הצטיידתי בשני הבקבוקים אליהם התייחסתי קודם. דווקא שם, באותה ארוחה, היינות האלו זכו אולי לקומפלימנט המשמעותי ביותר כאשר ידידה הידועה בסלידתה מכל מה שקשור ליין אדום לגמה מהטפרברגים במשך כל הערב וציינה ש"בשביל יין אדום- זה יותר מנסבל". בשבילה אין מחמאה גדולה יותר.