רק החומוס חסר

ביום בהיר אחד, הופיעו בפינת הרחוב, זוג רוכלים בעלי דוכן אוכל שמשך את תשומת ליבנו. הריח שעלה מן הגריל הלוהט הזכיר לנו מנגל ישראלי וגרם לנו צורך עז להתקרב, לרחרח ולבדוק מה פשר מרכולתם. להפתעתנו, הזוג הנחמד אשר כלל לא נראו סינים, דיברו ביניהם בשפה משונה שנשמעה כמו עירבוביה של טורקית וערבית. כשראו שאנחנו מתעניינות, הם פנו אלינו בסינית עילגת ושאלו מה אפשר להציע לנו. לא ידענו מה לענות עד שלמרבה התימהון, שלפה האישה היפיפיה חבילת פיתות טריות וגדולות והציעה לנו לטעום חתיכה. פיתות בסין? איך זה יכול להיות? הסינים הרי אוכלים את הלחם שלהם מאודה ולא אפוי! הכרזנו אל הסובבים שהתקהלו מסביב לדוכן הקטן.

מישהו עזר לנו להתגבר על התדהמה והסביר שבני הזוג הם מוסלמים אשר נוהגים למכור את הלחם המסורתי שלהם בתוספת שיפודי בשר כבש לכל מי שמחפש טעם לא-סיני-בעליל. התקשינו להאמין לנס הגדול שקרה לנו...הצלחנו למצוא פיתה אמיתית, אפויה בתנור לבנים וטעמה כטעם גן-עדן נשכח. באותו הערב כבר קנינו חבילה שלמה של פיתות חמימות ומצופות שומשום וביקשנו מהמוכרים בכל לשון של בקשה לבוא כל יום.

אחרי האירוע המסעיר, לא הצלחנו להירגע והחלטנו לחקור אודות האוכל המוסלמי בסין. במהלך הנסיון להבין מה הקשר בין הסינים למוסלמים ביקרנו במספר מסעדות המגישות אוכל חלאל ("כשר" מוסלמי אשר אוסר אכילת בשר חזיר), בירכנו לשלום אינספור מוסלמים חובשי כיפות לבנות, בחנו מקרוב את המראה המיוחד שלהם (שמאד מזכיר טורקים) ואכלנו הרבה יותר מדי שיפודי כבש מתובלים ברוחב לב. מכל ההרפתקאה המוסלמית שלנו יצאנו עם מספר תובנות מעניינות: הם יודעים לבשל אוכל מצוין, יש להם כישרון מבורך שעובר מדור לדור - לאפות לחם מדהים והם המומחים הגדולים ביותר להכנת איטריות באופן ידני לחלוטין.

עד שהגענו לסין, לא תיארנו לעצמנו שמטבח שמגיע מן העולם המוסלמי צופן בחובו עושר כזה של מעדני אטריות. מעולם לא ביקשנו מהמלצרית של המסעדה המזרחית להחליף את הצ'יפס המסורתי בפסטה...אבל בסין, כמו שכולם וודאי כבר יודעים, הכל אפשרי. המוסלמים מסתבר, אפילו יותר מהאיטלקים, אוכלים אטריות על ימין ועל שמאל ויודעים להכין אותן בצורה שתגרום לכל אחד לרצות ולטעום על המקום. הם עומדים בפתח המסעדות הקטנטנות שלהם ומגלגלים כדורי בצק ענקיים. מגלגלים ולשים וחוזר חלילה עד שהבצק מוכן למתיחה. ואיזו מתיחה הוא מקבל!

הם מותחים ומאריכים את הבצק, מקפלים ומותחים ומקפלים שוב עד שבסוף התהליך המעייף נותרת בידיהם חבילות אטריות hand-pulled עבות ומשובחות. חבילת האטריות הזו שעברה לא מעט מתיחות, נזרקת לתוך סיר מרק כבש, עוף או בקר לוהט וכעבור כ-3 דקות מוגשת לשולחן. בשבילנו תמו הימים של ספגטי עבש מקופסה - אנחנו דורשות אך ורק אטריות מוסלמיות טריות!

עם הזמן גם למדנו שרוב המוסלמים הם מהגרים מן המחוז הצפון-מערבי שין-ג'יאנג הידוע לשמצה כאיזור מוכה קרבות ומהומות. המיעוט המוסלמי (שנכון יותר לכנותו המיעוט האוייגורי - Uyghur) דורש עצמאות מהממשל הסיני ונלחם על זכויותיו ללא הפסקה. אנחנו רק מקוות שחס וחלילה לא יווצר מצב שנקום לבוקר חדש ללא הלחם המוסלמי האהוב עלינו וחושבות שהממשלה הסינית צריכה להקל ראש בענייני האיסלאם ולא להציק להם יותר מדי.

החוויה המוצלחת ביותר שלנו עם המטבח יוצא-הדופן הזה, התרחשה במסעדה אותנטית שהצלחנו לאתר בעזרתם של חברים חובבי שיפודים. בכניסה למסעדה ישנו דוכן שבו יושב מנגליסט ומטפל בגריל עצום שעליו עשרות שיפודי כבש שמפיצים ריח מעולה בכל הרחוב. הריח הזה והמוניטין המצוין שיש לאוכל המוסלמי מביאים את הסינים למסעדה בהמוניהם. לספתח מוגשים אל השולחן לחם טרי ויוגורט ביתי מרענן שהצליח להרשים אותנו מאחר ובסין כמעט בלתי אפשרי למצוא מוצרי חלב טעימים.

למנה העיקרית מוגשים (כמובן) שיפודי כבש לוהטים מהגריל ומנת הדגל שהיא הגרסה המקומית לפילאף - תבשיל של אורז, גזר, בצל ובשר כבש. כתוספת מוצלחת במיוחד לארוחה אכלנו סלט גזר חמצמץ. שפע המאכלים המוסלמים שנחו על השולחן, נשאו עימם טעמים שמוכרים לנו מהבית ועם זאת הצליחו להיות סינים לחלוטין. המטבחים של המדינה העצומה הזאת לא מפסיקים לשגע לנו את בלוטות הטעם!

רוצים להכניס את שין-ג'יאנג למטבח? נסו להכין פילאף מוסלמי פשוט וטעים!

חומרים:
2 כפות שמן לטיגון
300 גרם בשר כבש, חתוך לקוביות קטנות (המוסלמים מקפידים להוסיף גם עצמות לתבשיל)
2 גזרים, חתוכים לקוביות
2 בצלים, חתוכים לקוביות
1 כפית מלח
1 כפית ג'ינג'ר קצוץ דק
1 כפית פלפל אדום חריף יבש, קצוץ דק
2 כוסות אורז
כ- 3 ו-3/4 כוסות מים

אופן ההכנה:
1. מחממים את השמן בסיר גדול ומטגנים את הבשר כ-2 דקות.

2. מוסיפים את הבצל והגזר, מערבבים מספר דקות וממתינים שהירקות יתרככו. מוסיפים את הג'ינג'ר, מלח, פלפל ומערבבים.

3. מוסיפים את האורז והמים ומביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כ-30 דקות או עד שהנוזלים מתאדים לחלוטין. מגישים חם, מומלץ בתוספת יוגורט.