מאש במעבדה

"קומי כבר יא פאדלאה (ביטוי משנות השמונים המקודמות אם אני לא טועה), חבל לבזבז יום כזה במיטה". אני שומעת את הקול של האיש במעומעם ברקע.

יא-אללה, זה יום שבת. תן קצת שקט. מי בכלל רוצה לקום מהמיטה הנעימה? "אנחנו בחוץ, הולכים לבדוק מה צומח בגינה ומה כבר אפשר לאכול" הוא מתעקש בעדינות.

נו טוב, אני קמה. באמת יתכן שחסר לי קצת אור שמש לאחרונה, אויר חופשי ואם אפשר גם ירוק בעיניים ומגע של אדמה.

הפעוט לוקח לי את היד ומושך אותי לעבר הדלת: "אמא, בואי תראי מה גדל לנו בגינה". אני מספיקה לחטוף סלסלה קטנה ויוצאת ליום יפה ומזמין, לראות את התוצרת הפרטית שלנו.

אנחנו אוספים ומלקטים הרבה ירוקים: תרד תורכי, עלי מנגולד, סלרי ופטרוזיליה. הפעוט מושך את הקולרבי וכמעט נופל בעצמו. הוא מתכופף לעבר הברוקולי, קוטף ממנו "פרח" ומנשנש אותו כמו שהוא, טרי וחי.

האיש והפעוט (וגם האדמה, הגשם והשמש כמובן) אחראים על מה שנובט וצומח בגינה, ואילו אני אחראית למה שצומח במטבח, (ולא, ואני לא מתכוונת לעובש).

לי יש מעבדה קטנה להנבטת מאש. לרגעים אני מרגישה כמו גננת או מורה בבית ספר יסודי, בוחנת בעקביות, בסבלנות ובהתרגשות כל שלב בצמיחה המיוחלת של הנבטים הקטנים והזעירים. כמה פשוט ומרגש זה לעקוב ולראות צמיחה ושגשוג של זרע קטן. הפעוט עוקב גם הוא בהתרגשות וכל פעם מגניב לו לפה כמה נבטוטים.

בעידן המהיר והאינסטנט שבו אנחנו חיים אני שמחה לעשות משהו קטן שמלמד אותנו כ"כ הרבה. איך זרע קטן שנובט וגדל להיות נבטוט או צמח מזכיר לנו את כוחה של סבלנות, כבוד לאדמה ופירותיה, והוקרת תודה לגשם, לשמש ולאדמה.

טוב שחג "דובי-שבט" ממש בפתח, להזכיר לכולנו שכל מה שצריך זה פשוט אהבה.

תהליך ההנבטה פשוט. הנבטוטים, בניגוד לדיירי האדמה שבחוץ, זקוקים בעיקר לחושך, ובחורף נדרשת מנה נוספת של סבלנות.
יש כל מיני גישות להנבטה, זו הדרך שאני בחרתי, צעד אחר צעד להנבטת המאש המיוחל:

1. קונים קטניות טריות. קטניה שאינה טריה לא תנבוט.

2. משרים את המאש בקערה עם הרבה מי ברז למשך הלילה. למחרת, מסננים ומעבירים לנפה או מסננת רחבה (חשוב שהכלי יהיה שטוח ככל האפשר והקטניה תונח בשכבה דקה).

3. מניחים קערה/צלחת מתחת למסננת ומכסים במגבת לחה, כך שתהיה מתוחה מעל לשפת המסננת, ולא תגע בקטניות. מאחסנים במקום חשוך. אפשר בתוך ארון, מתחת למדף חשוך וכו'.

4. מרטיבים קלות את המאש כפעמיים-שלוש ביממה, מחזירים את המגבת הלחה ומחזירים לאזור החשוך. עושים כך עד שהנבטוטים הגיעו לאורך הרצוי לכם.

5. כעבור יממה כבר ניתן לראות את הפסיג (אותה נביטה זעירה), וכעבור 2-3 יממות נבטוטי המאש יהיו מוכנים וארוכים דיים. שימו לב לא להמשיך את ההנבטה יותר מידי ימים, אחרת הנבטים ירקיבו.

6. מעבירים לכלי אטום ומאחסנים במקרר. מומלץ לצרוך עד כ-5 ימים מהעברת הנבטוטים לקירור. אפשר לאחסן גם בפריזר למשך חודש.

7. מה עושים איתם? אוכלים ככה כנישנוש, מוסיפים לסלטים או תבשילים.

אחרי קטיף מוצלח במיוחד של כל מיני עלים ירוקים בגינה, זה מה שיצא.

חומרים:
1 כוס עלי תרד
1 כוס עלי מנגולד קצוצים (ללא השדרה הלבנה)
½ כוס פטרוזיליה
2 גבעולי סלרי

1 כף שמן זית
½ כפית מלח
כוס מים

1.5 כוסות קינואה
2.5 כוסות מים


אופן ההכנה:
1. שוטפים היטב את העלים וקוצצים גס.

2. מחממים היטב סיר, מוסיפים את השמן, העלים הקצוצים ואת המלח. מערבבים היטב. מוסיפים את כוס המים ומערבבים. מבשלים כשהסיר פתוח כ5-7 דקות עד שרוב המים מתאדים.

3. מוסיפים את הקינואה, מערבבים היטב. מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.

4. מנמיכים את הלהבה ומבשלים כאשר הסיר סגור 15 דקות.

חומרים:
1 קולורבי – קלוף וחתוך לקוביות
3 צנוניות – שטופות ופרוסות דק
1 כוס נבטוטי מאש

לרוטב:
מיץ מ ½ לימון
1 כף שמן זית
½ כפית חרדל
½ כפית דבש
מלח פלפל

אופן ההכנה:
1. שמים בקערה את הקולורבי, הצנונית ונבטוטי המאש.

2. ערבבים היטב את מרכיבי הרוטב, לקבלת רוטב אחיד (אפשר בצנצנת).

3. שופכים את הרוטב על מרכיבי הסלט, מערבבים היטב ומגישים.

אין פה כמויות מדוייקות, אלא רעיון שיוצר סלט עצמאי, או תוספת מרעננת לכל סלט אחר.

חומרים:
נבטוטי מאש
שמן זית
לימון
שום כתוש
מלח, פלפל

מערבבים הכל יחד, טועמים ומתקנים תיבול.