איך נפלו תנורים

השעה הייתה 06:30. כהרגלי בבקרים שכאלו, דבר ראשון ניגשתי אליו. אחרי כמה דקות הרחתי ריח מוזר. חזרתי על צעדי וגיליתי שזהו. הוא החזיר נשמתו לבורא. הוא לא איתנו עוד.

אני מדברת על התנור שלי. תנור האפייה הישן והטוב שליווה אותי שנים. אמא של החצי רצתה לזרוק אותו לפח במעבר הדירה האחרון שלהם, ואני הגנתי עליו בגופי. "מה פתאום לזרוק? תנורים כאלה לא זורקים". הוא שייך לדור הישן והטוב. אמין, חזק והכי חשוב, עושה את עבודתו נאמנה. מבלי לחרוק, מבלי להתעטש. היו ימים שהוא עבד 12 שעות ברציפות., חלק בלתי נפרד משגרת האירועים שלי.

אתם בטח לא מבינים לאן כל זה מוביל. הנה אנחנו כאן, בבוקרו של יום ראשון ואני מבכה את לכתו בטרם עת של ה"סאוטר" הלבן שלי. מציצה לכיוונו ולא מסכימה להיפרד ממנו. "שיעמוד במקומו, אולי הוא יתחרט וישוב אלינו" אני ממלמלת. לא ממש רוצה להגיד לו שלום ולא להתראות וחוששת למצוא משהו אחר שיחליף אותו. יחליף, בטח יחליף, אבל השאלה האם יהווה תחליף ראוי.

התנור הזה, שהיה בערך בן 30, היה תותח עבודה. הדבר שאהבתי מכל ליצור בו היה אנטיפסטי בשלל צבעים ומינים. אנטיפסטי פירושו "לפני הארוחה" והוא מורכב משלל מרכיבים צלויים. יש אלפי סוגים של אנטיפסטי, ובוודאי מאות סוגים של אנטיפסטי ירקות, כי השמים הם בהחלט הגבול. אני אוהבת את הבסיסיים, שאותם אפשר כמובן לקשט ולתבל בכל פעם באופן שונה ולערוך התנסויות עם עשבי תיבול שונים לפי הטעם האישי.

ירקות טריים בתנור, בפשטות ובלי שום סוד. מעט שמן זית, פלפל גרוס טרי (לא חובה) ומלח גס. אל תוותרו על המלח הגס, פשוט כי הוא עושה את העבודה. הם יכולים, כשמם, להוות מנה ראשונה, לצד לחם טוב, או אפילו בלעדיו, הם יכולים לשבת בשמחה לצד כל סלט, וגם לשאת בגאווה את תפקיד תוספת הירקות (שלפחות בקיבוץ, אי אפשר בלעדיה). הם יכולים להיות כל מה שתרצו ואפילו קצת יותר: אם נותרתם עם שאריות אנטיפסטי (ובכלל לא בטוח שישארו כאלו) – שלבו אותן עם פסטה קצרה ורוטב עדין, והרי לכם מעדן מקורי, משביע וטעים.

הדליקו את התנור שלכם לחום גבוה, כ-220 מעלות, והרימו כוס לחייו משביעי הרצון של הסאוטר האהוב שלי. הוציאו את הירקות מהמקרר ובואו ליצור חגיגה של ירקות בתנור ובבטן. ההצלחה מובטחת. כמה דברים, לפני שאתם הולכים לירקות שלכם:

- הגשה: מומלץ להגיש כל ירק בנפרד, ואם אתם עורכים ארוחה לתפארת, סדרו על צלחת או מגש גדול ירק לצד ירק ותקבלו אפקט צבעוני מרהיב.

- כללי אצבע לאנטיפסטי מושלם: תנור לוהט, תבנית מחופה נייר אפייה, חיתוך נאה, צליית כל ירק בתורו (או לפחות בתבנית נפרדת) וכאמור, מלח גס.

- ניסוי וטעימה: לכל ירק משתדכים טעמים קצת שונים. אני שמחה לשתף אתכם בחיבורים שלי, ואם לא תחששו, הניסיון שלכם יוביל לטעם שאתם הכי אוהבים.

חומרים:
1 כרובית
שמן זית
מלח גס
מיץ מחצי לימון
זסטים (רצועות קליפה) מתפוז או לימון
מעט פטרוזיליה קצוצה (כף פחות או יותר)

אופן ההכנה:
1. מפרקים את הכרובית לפרחים (אני נוהגת לבצוע אותה ידנית, אתם יכולים לנסות גם עם סכין). מניחים את הפרחים על תבנית מחופה נייר אפייה. מזליפים מעט שמן זית (אפשר אפילו בלי, לחוסכים בקלוריות) וזורים מלח גס. מתחילים בחצי כפית מלח גס על כרובית שלמה, ומתקנים תיבול אחר כך, אם יש צורך.

2. מוציאים מהתנור כשהכרובית צלוייה דיה, כלומר עדיין מעט קריספית ונגיסה (כ-20-25 דקות, תלוי בתנור).

3. מצננים מעט. מוסיפים מיץ לימון (כמה? לפי הטעם), זסטים ופטרוזיליה קצוצה. מערבבים בעדינות.

העדיפו קישואים קטנים וקשים. קישואים קטנים אני חותכת לאורך. ניתן כמובן לחתוך לפרוסות, בעובי של כ-1.5 ס"מ.

חומרים:
20 קישואים חתוכים
מעט שמן זית, מלח גס ופלפל שחור
חופן נענע קצוצה
½ כפית בלסמי (או ¼ כפית בלסמי + ¼ כפית סויה)

אופן ההכנה:
1. אם הקישואים חתוכים לאורכם, מניחים אותם על גבם, זה לצד זה. אם הם פרוסים, שימו לב שהם מסודרים פחות או יותר בשכבה אחת.

2. מזליפים שמן זית, זורים מלח גס ופלפל שחור ומכניסים לתנור ל-20 דקות בערך. מדי פעם מציצים.

3. מצננים ומתבלים בנענע ובבלסמי.

אופציה נוספת: מוסיפים עלים או גבעולים של טימין בזמן הצלייה, ומוותרים על התיבול בבלסמי ונענע.

חומרים:
7 בטטות צרות עם הקליפה
כף שמן זית
חופן עלי רוזמרין
מלח גס ופלפל שחור

אופן ההכנה:
1. מקרצפים היטב את קליפת הבטטות ופורסים אותן לפרוסות בעובי של ½ ס"מ. מניחים בקערה ומערבבים עם שמן זית, עלי רוזמרין, מלח גס ופלפל שחור.

2. מפזרים בתבנית מחופה נייר אפייה, ומשתדלים מאוד שהפרוסות יהיו מונחות זו לצד זו ולא אחת על השנייה.

3. צולים כ-15 דקות. בודקים בעזרת סכין חד אם הן רכות מספיק, ונזהרים מצלייה ממושכת שתניב בטטה סמרטוטית.