רוצה את האצבע

"...דודה מלכה מקפיאה את הבמיה
שלא יחסר מחוץ לעונה"
(האביב בפתח / אהוד בנאי)

במיה עושה לי לשיר. לאמא שלי, לעומת זאת, היא עושה בעיקר בחילה. היא חושבת שזה ירק מוזר, ושאם היו מוסיפים שורה לשיר הנפלא של יהונתן גפן "כשאומרים", זה בטח היה הולך ככה: "כשאומרים במיה, מקבלים חלחלה/מחפשים את האסלה". כמו במקרה הכוסברה והגויאבה השנויות במחלוקת, גם כאן אמא שלי לגמרי לא לבד. רירית, קטיפתית ולעתים סיבית – הבמיה חוצה את העולם לאוהבים ושונאים.

שמות רבים לה, לבמיה. בהודו התוודעתי לאחד הכינויים המוזרים יותר שדבקו בה: lady fingers, או "אצבעות גברת". ידידתי השוויצרית סיפרה לי שאצלם קוראים לה "אוקרה"; ובארה"ב קוראים לה בכלל גאמבו, שהוא בעצם שיבוש של השם האפריקאי של הירק, קי-נוגמבו (וגם שם של תבשיל במיה). כך או אחרת, אני אוהבת את הגברת.

- מומלץ לבחור אותה בקפידה: כמה שיותר קטנה, יותר טוב. ככל שהתרמיל גדול יותר, כך רמת הסיביות שלו עולה.

- לפני הבישול יש לשטוף, לייבש היטב (אם יש לכם זמן וסבלנות, מומלץ בשמש) ולקטום בעדינות ובזהירות את קצה הגבעול, מבלי לפצוע את התרמיל, שיתחיל לדמם מריר. גם אם פצעתם, לא נורא, אפשר לבשל אותה גם כך, רק היזהרו שלא לפצוע יותר מדי תרמילים, פן יתקבל תבשיל דביק מדי.

- מנסים למצוא פטנט רשום להמנעות מהריר? עזבו אתכם. אם זה מפריע לכם, אל תתעסקו עם אצבעות הגברת, ועברו לירק הבא. שום פטנט שניסיתי לא עזר. ובכלל, זה המיוחד והיפה שבה, לא?

היא נצר למשפחת החלמיתיים, ואחותה היא החוביזה המקומית, אותה אנחנו מכירים היטב.
הבמיה מכילה כמויות נאות של ויטמין K וחומצה פולית, ועשירה בויטמין A ו-C ובסידן. היא דלת קלוריות (33 ל-100 גרם), ואם תמצאו במיה צעירה במיוחד, נסו לאכול אותה נאה – כך תוכלו לקבלה עם ערכים תזונתיים גבוהים יותר.

אותו ריר שנוי במחלוקת, עושה רק טוב: הוא נוצר מסיבים תזונתיים המצויים בבמיה, ואלה עוזרים באיזון רמות הסוכר בדם, ובמניעה של עצירות. כמו כן הוא פרו-ביוטי (כלומר, תומך בהזנת המצע לחיידקים הטובים במעי) ושומר על פעילות תקינה של המעיים, מה שמשפר את יכולת הספיגה של ויטמינים ומינרלים שונים.

רוצו לקנות במיה טרייה (ממש עכשיו אצל הירקנים ובמדפי הירקות), שבו בנחת והתרכזו במלאכת החיתוך העדינה. העמיסו אותה לסיר עם רוטב פשוט ותיבול עדין, הגישו עם אורז נקי שילווה את הרוטב העשיר, ואל תשכחו לחייך. ואלה שבורחים מהבמיה, שלא יעשו לנו טובות – ככה ישאר לנו יותר!

החומרים:
½ ק"ג במיה
2 כפות שמן זית
1-2 בצלים קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
2 שיני שום כתושות
2 עגבניות בשלות קלופות (לא חובה) וחתוכות לקוביות קטנות
כף רסק עגבניות (גם לא חובה)
מעט מלח
כוס מים
סחיטה טובה של לימון

אופן ההכנה:
1. מנקים היטב את הבמיה, קוטמים בעדינות את הקצה ונזהרים שלא לפצוע אותה.

2. מחממים סיר רחב, מוסיפים את השמן ומזהיבים בצל ושום כ-2-3 דקות.

3. מוסיפים את הבמיה ומערבבים היטב. לא להבהל, זה נורמלי אם כבר בשלב הזה היא הופכת למעט דביקה.

4. מוסיפים לסיר את העגבניות והרסק ומערבבים. מוסיפים גם את המים, הלימון והמלח, מכסים את הסיר ומבשלים על אש נמוכה כ-20-25 דקות, עד שהבמיה רכה.

הגישו עם מעט יוגורט חמצמץ, וצפו להנאה נפלאה.

החומרים:
½ ק"ג במיה
2 כפות שמן זית
1 בצל קלוף וחתוך לקוביות קטנות
1-2 פלפלים צהובים נקיים וחתוכים לפרוסות דקות
3 כפיות לימן כבוש קצוץ גס
כוס מים

אופן ההכנה:
1. מנקים היטב את הבמיה, קוטמים בעדינות את הקצה ונזהרים שלא לפצוע אותה.

2. מחממים סיר רחב. מוסיפים את השמן ומטגנים קלות את הבצל והפלפל הצהוב, עד שהבצל זהוב והפלפל מתרכך קלות.

3. מוסיפים את הבמיה והלימון הכבוש ומערבבים היטב.

4. מוסיפים את המים ומעט מלח ומביאים לרתיחה. מנמיכים להבה, ומבשלים כשהסיר סגור כ-20 דקות. אוהבי הכוסברה, מוזמנים להגיש עם מעט כוסברה קצוצה טרייה.