פרימדונה היי

ידוע כי בזכות נשים יצאנו ממצרים. נשים הן אלו שמולידות אותנו, הן אלו שלימדו אותנו אמהו?ת מהי והן שהחלו (בעקבות דיכוי חברתי וכו') ללמד את העולם כיצד לארח. מתוך אותה מסורת עתיקת יומין, צמח הטייטל "כוהנת בישול/אפיה/בית", שניתן ליחידות סגולה. בארצנו הקטנטונת, ניתן להעניקו לאחר כבוד לגברת רות סירקיס, לאודטה דנין ואולי גם לשולה מודן – שספרה "בישולה" הפך לספר המתכונים הפרטי של כל אדם שני בשנים האחרונות.

אבל כידוע, אנחנו פרובינציה בלבנט. בארצות הברית, קיבלו את מרתה סטוארט (כלומר, אחרי שאופרה הפכה מ"כוהנת" ל"כמעט אלה"), ובאוסטרליה את דונה היי. האחרונה, שזכתה בעיניי לשם המשעשע מכולן, מכרה עד כה למעלה מ-2 מיליון עותקים מספרי הבישול והאירוח שלה ברחבי העולם. בשל ההצלחה, החליטה היי (תודו שבא להוסיף "הופה") להקים מגזין בישול דו-חודשי משלה – כולו על טהרת האירוח והמתכונים.

היות שאך הכרזנו על עצמנו כמדינה המתקדמת היחידה במזרח התיכון, מן הראוי שגם אנחנו נהנה מיכולותיה של דונה, ועל כן תורגם ספרה? "פשוט בישול" בשנת 2006. ארבע שנים מאוחר יותר יוצא ספרה "לסעוד", באיחור אופנתי אחרי שאר העולם. במקור, יצא הספר לאור בשנת 1998. כן, זה מאד מזמן. כל כך מזמן שהיי-פייב עוד הופיעו אז. נהדר, לא?

במשך כמה שבועות נח הספר "לסעוד" על שולחני. בכל פעם שפתחתי את החוברת המפוארת הזו (200 עמודים של נייר עבה), לא הצלחתי למצוא אפילו מתכון אחד שאצליח לדמיין על שולחן האוכל שלי. אולי משום שהספר, שכולל בתוכו יותר צילומים ממתכונים, חולק לעשרה שערים שנוגעים לאורח החיים הישראלי ממש כמו פתיתי שלג באביב – בין היתר, ארוחות ערב על השטיח האדום, מסיבת תה ואידוי בנוסח אסיאתי. ישנם גם שערים שנשמעים רלוונטיים יותר, כמו "במהירות" או "ארוחת צהריים בגינה", אך זו רק אחיזת עיניים.

הגינה בה רוצה היי לאכול, היא גינת הירק הפרטית שלכם, בה תוכלו לנסות "צדפות סקאלופ צרובות על סלט לימון ונענע". "במהירות", לעומת זאת, תוכלו להכין "משמשים מושרים ביין סאוטרן". זה הזמן לציין שאת ההתאמה לחיך הישראלי ביצע ישראל אהרוני. המתכון האחרון, לדוגמה, הוצע במקור להכנה עם עגבניות תמריליוס שאין להשיגן בארץ, ועל כן המליץ אהרוני להחליפן במשמשים. הדבר לא מנע מתמונות העגבניות המקוריות להופיע על כריכת הספר.

יתכן כי בחירת המתכונים היתה הליך מייגע גם בשל הפונט הפצפון בו הם מופיעים, לעומת תמונות הענק הפזורות בספר. אחרי מרמור רב, החלטתי להכין "מרק עגבניות צלויות פשוט" (עמוד 142), "אטריות אורז עם ברווז צלוי" (42), "פילה בקר צרוב עם אטריות סובה" (45), "טארטים קטנים של פודינג לימון" (170) ו"בראוניז של שני שוקולדים" (96).

מרק העגבניות אכן היה מאוד פשוט להכנה, ואף טעים, אם כי מעט תפל. כדי להכין את אטריות האורז עם הברווז הצלוי, הופנתי למילון המונחים בסוף הספר שהודיע ש"ברווז צלוי בנוסח סיני... ניתן להשיג בחנויות סיניות המתמחות בברביקיו". אתם יכולים לתאר עד כמה מרתיח לקרוא הפניה כזאת? עד כמה ההתאמה לאי-המצאותה של צ'יינה טאון במדינת ישראל מרגיזה? על פי המתכון, ניתן להחליף את הברווז בעוף צלוי (כך היה), דבר שהניב מתכון סביר ותפל למדי.

הפילה היה חביב, אך חסר מעוף וייחוד באופן כללי, וכלל לא תאם את ההשקעה בחומרי הגלם היקרים. הקינוחים לעומת זאת, היו הצלחה של ממש בכל הנוגע לטעם. הבראוניז היו מהמוצלחים שהכנתי ושאכלתי אי פעם, והטארטים הקטנים היו מתקתקים במידה. עם זאת, המתכון לאחרונים הבטיח להניב שישה טארטים בלבד. תארו את הפתעתי כשהבצק הספיק לתריסר טארטים קטנים, בעוד שהמילוי יכול היה להספיק לכמות כפולה לפחות (ונזרק ברובו לפח בשל חוסר שימוש).

ניתן להכליל ולומר שהמתכונים היו בסדר, אם כי מאד לא מותאמים למטבח הישראלי ולהיצע חומרי הגלם בשווקים. הברווז הוא רק דוגמה אחת, שכן למתכון הפילה נזקקתי לפתיתי בוניטו. מדובר, למעשה, בקשקשי דג, שנראים כנסורת עדינה בצבע ורוד. עצם התיאור, שמופיע אף הוא במילון המונחים, העלה בי בחילה קלה. על אחת כמה וכמה שלנסות להשיג דבר כזה בארץ נראה כמשימה לא שפויה.

ניתן לסכם ולומר שהרעיון לתרגם את ספרה של היי משנת היובל לישראל לא היה המוצלח שברעיונות. אמנם הקינוחים שבו היו טובים מאד (על אף טעויות הדיוק), אך לא מדובר באסופה חזקה מספיק על מנת שתצא באלבום תמונות מרהיב שיעלה לצרכן 128 שקלים.

למען הסר ספק, אני לא טוען שצריך לבודד עצמנו מהטרנדים הקולינריים העולמיים. להפך, אני חושב שאפשר וצריך לעשות לא מעט על מנת להרחיב ולפתוח את החיך הישראלי למאכלי העולם. השאלה היא הדרך – האם תרגום של כל רב מכר עולמי (רק משום שהוא רב מכר) הוא התשובה? בעיניי, ממש לא. גם הבאת שף מוכר על מנת להתאים ספר למטבח הישראלי, איננה ערובה לגיור מוצלח. אנשים אולי יקנו ספרים בגלל השם (גם אם הוא נשמע כמו שם של דראג קווין), אך הוא יישב על המדף כאבן שאין לה הופכין מיד לאחר שיעלעלו בו ויבינו שאין כל קשר בינו לבין המטבח הביתי המקומי.

גם אם לא מדובר בדעה פופולרית בימינו, כשזה מגיע לאירוח, אעדיף בכל יום נתון את אודטה ורות סירקיס על דונה היי ומרתה סטוארט. קראו לי שמרן, אבל אני אוהב את המאכלים שלי בלי קשקשים.

"לסעוד". הוצאת כנרת-זמורה-ביתן ודביר – מוציאים לאור. 128 שקלים.

דרגת קושי: מקל ועד קשה-מאוד
למהדרין: מאד לא כשר (מתכוני חזיר ומאכלי ים לרוב)
מזכיר את: האוכל בסרטים
הכי רחוק מ: כל דבר בסופרמרקט
בשלוש מילים: אמרו לדונה ביי

החומרים ל-24 בראוניז:
240 גרם חמאה
240 גרם שוקולד מריר
3 ביצים
כוס סוכר
כוס קמח רגיל
כוס קמח תופח
כוס שוקולד לבן קצוץ גס

אופן ההכנה:
1.ממסים את החמאה והשוקולד המריר בקערה על סיר עם מים רותחים תוך כדי ערבוב, עד שמתקבלת תערובת חלקה.

2. מקציפים בקערה את הביצים והסוכר לתערובת סמיכה ואוורירית.

3. מקפלים את תערובת הביצים לתוך תערובת השוקולד. מנפים את שני סוגי הקמח ומקפלים אותם ואת השוקולד הלבן לתוך התערובת.

4. משמנים ומרפדים בנייר אפייה תבנית ריבועית בגודל 23 ס"מ ומעבירים לתוכה את הבלילה. אופים בתנור שחומם מראש ל?180מעלות, כ?30 דקות או עד שהבראוניז יציבים.

5. נותנים לבראוניז להתקרר וחותכים לריבועים. מאבקים באבקת סוכר או בקקאו באיכות טובה.

החומרים ל-4 עד 6 מנות:
14 עגבניות בשלות, חצויות לרוחבן
1 ראש שום
2 בצלים
4 כוסות ציר ירקות או מים
3 כפות עלי בזיליקום קצוצים
2 כפות עלי נענע קצוצים
פלפל שחור גרוס גס ומלח ים

אופן ההכנה:
1. מניחים את העגבניות, השום והבצל בתבנית אפייה.

2. מעבירים את התבנית עם הירקות בתנור שחומם מראש ל?160 מעלות ואופים כ?45 דקות או עד שהעגבניות רכות מאד והשום והבצל זהובים.

3. מפרידים את השום והבצלים מקליפותיהם וקוצצים את הבצל.

4. מבשלים את הבצל והשום בסיר על להבה בינונית במשך 3 דקות. שמים את תערובת הבצל, את העגבניות ומחצית מציר הירקות במעבד מזון או בבלנדר ומעבדים עד שהתערובת קצוצה גס.

5. מחזירים את המרק לסיר, מוסיפים את הציר הנותר, הבזיליקום והנענע ומתבלים בפלפל ובמלח לפי הטעם. מבשלים את המרק ברתיחה עדינה עוד 5 דקות.