עשרים ואחת שנים וחצי שכנה בחלל שברחוב מונטיפיורי 26 מסעדת פרונטו. לפני קצת למעלה מחצי שנה העתיקה פרונטו את משכנה לרחוב הרצל. זמן לא רב לאחר מכן החלה קבוצת המסעדנים אותה מוביל רפי בדר, שבבעלותה קפה נואר הסמוך וסבסטיאן בהרצליה פיתוח, בעבודה על מונטנגרו.
כמי שביקר די הרבה פעמים בפרונטו מונטיפיורי במשך שנות קיומה ושאב ממנה אי אלו זיכרונות, קולינריים ואחרים, המפגש עם מונטנגרו החדשה היה לי מוזר במקצת בהתחלה. את האיפוק האירופאי, הקלאסי-חם, של פרונטו תפס עיצוב שסוחב לכמעט 180 מעלות משם. מונטנגרו איננו ריסטורנטה מכובדת. הוא מקום עולץ וצבעוני, שעיצובו מבורדק במתכוון, עם קירות קרמיקה שעליהם ניתן לצייר בטושים מחיקים ופתח רחב אל הרחוב. בפס הקול אפשר למצוא את אופציית המיינסטרים השמייח של תל אביב בשנתיים האחרונות מן מיקס סנטימנטלי-סבנטיזי-אריק איינשטייני-יווני-ישראלי שכזה; צפוי אבל טוב טעם רוב הזמן.
אהבתי, מאוד, את הוויברציה הפרונטואית של הגלגול הקודם. נזקקתי לחצי שעה לפחות כדי להתרגל. כשזה קרה, הפך הבילוי במונטנגרו לעונג. בקבוצת בדר ללא ספק יודעים את העבודה. בנואר וסבסטיאן שלהם, חוויית הבילוי תהיה תמיד מהנה. במובן זה מיישרים המקומות שלהם קו עם אלו של בני הזוג ברודו (קופי בר, בראסרי, הוטל מונטיפיורי). גם הקולינריה מיישרת קו עם מפעלות ברודו: לא תמצאו בנואר ובסבסטיאן אוכל מקורי ורב השראה, אבל לעולם תהיינה בו מספיק אופציות בחירה לכול, האוכל לא יבריק אולי, אבל יהיה טוב ולעיתים אף טוב מאוד. מונטנגרו היא עוד ביטוי לסוג המסעדנות הזה.
האוכל במונטנגרו הוא סוג של מיש-מש: מזטים, פלטות דגים ובשרים, סנדביצ'י דלי, קלמרי פלנצ'ה, סרדינים "מחותנים", בורגר, טי בון, קבב טלה. כל מה שתמצאו בכל מקום מהסוג הזה, שיש מי שאוהבים לכנותם "מסעדות שוק". בקבוצת בדר מנוסים מכדי לעשות את הטעות הזאת. הם יודעים להשתמש נכון בחלקיו הנכונים של טרנד מבלי להיאחז שלא לצורך בדש מקטורנו. את מונטנגרו הם שווקו בפשטות כמקום פשוט, נעים ושמח. להבדיל מרבים שמנסים, מתאמצים, אבל לא באמת מצליחים לייצר את מרקם האנרגיה המדויק, במונטנגרו זה קורה. יהיה כיף לשבת שם בחורף הזה וגם בקיץ שיגיע אחריו.
ארוחה במונטנגרו רחוקה מהקונספט המחייב של ראשונות-עיקריות. טעמנו כל מיני: סרדינים מחותנים (53 שקלים) ו"סטייק פילה בקר צרוב דקה" (67) בסבב הראשון וסנדביץ' פסטרמי (52) והמבורגר מאנטרקוט (67) בשני. שום דבר שלא פגשנו במספיק מקומות בשנים האחרונות מחד; אבל אוכל שכולו, עד אחרון הפרטים, מהנה ועשוי היטב מאידך.
הסרדינים, במילוי שרימפס, אנשובי, פטרוזיליה וכוסברה, טוגנו בדיוק נמרץ, הוגשו לצד סלט ארוגולה חמצמץ והיו כיפיים מאוד. דגים גדולים וטובים, עם מלית מוצלחת. שום דבר יוצא דופן קולינרית, אבל אחלה. נתחי ה"סטייק...דקה" חשפו בשר פילה משובח במיוחד, שנצרב לדרגת מדיום רייר והגיע עם סלט טוב. אי אפשר להתייחס למנה הזו בלא הערה: כן, היא הייתה מצוינת, אבל מינוני הבשר בה היו זערוריים - 70, אולי 80 גרם. מחירה זהה למנת ההמבורגר, שכללה פי כמה בשר. לא נולדתי אתמול ואני ער להבדל בין נתח פילה משובח לאנטרקוט להמבורגר ובכל זאת, זה תמחור שהרגיש מעט שערורייתי.
במנת סנדביץ' הפסטרמי, נדחס פסטרמי בקר תוקפני ומצוין, שמכינים במקום, לכריך קטן עם חרדל, לצד חמוצים טובים וסלט קולסלואו. נורא טעים. ההמבורגר הגיע על ברוסקטה (להבדיל מלחמניה), עליה הייתה מרוחה שכבה עבה של איולי שום ולימון מצוין. הבורגר עצמו, במצב מדיום, היה טוב אף הוא והקומבינציה כולה עשתה שמח. שתי המנות הללו, הסנדביץ' והבורגר, מוגשות בכל מקום שני בעיר. הוורסיות של מונטנגרו הן לטעמי מהמוצלחות בשטח.
"עוגת שוקולד מושחתת" (39) מפוצצת שוקולד, עשירה ומוצקה יחסית, הייתה טובה להפליא כקינוח ראשון. עוגת סולת ספוגה בסירופ, עם קרם יוגורט ושזיף אפוי (32) הייתה רק "בסדר". הרבה פחות מהארוחה כולה, שסיפקה ברובה רף בסיס מהמוצלחים שאפשר למצוא נכון להיום במקומות השייכים לז'אנר.
זה הרגע לחזור ולהזכיר שה"ז'אנר" הינו פשוט, ענייני, לא יצירתי במודע ובמתכוון. זה אומר שמונטנגרו איננו המקום לחפש ולמצוא אוכל שעפים עליו. אבל לבילוי שמח וטעים, עם אלכוהול ואנרגיה טובה, הוא מיטיב להתאים. ניכר שאנשי קבוצת בדר השכילו לזקק כאן את מיטב ניסיונם. כמו שיר פופ לא נורא חשוב אבל מתוק ומקסים, בן שלוש דקות; או קליפ מוצלח; מונטנגרו מספקת את ההנאה הפשוטה ההיא, שרגע אחרי שמסיימים להיות בה קצת שוכחים מהי, ובכל זאת, כולה FUN. זה הולך להיות אחד המקומות היותר חמים של הזמן הקרוב. בצדק.
מוטנגרו, רחוב נחמני 26, תל אביב. 03-5663331. לא כשר.
כל ביקורות היין של אבי אפרתי
