הציבור האמריקני מנהל סיפור אהבה עתיק יומין עם תרנגולי הודו. החל מפסטיבל מוזר בו הוצנחו תרנגולי הודו ממטוסים מעל העיירה Yellville, דרך תחרויות נושאות פרסים שמטרתן חיקוי קולות התרנגולים. כך או אחרת, עת מגיע חג ההודיה מוצאים עצמם תרנגולי ההודו משתזפים בתנור לאחר שפוטמו היטב שנה שלמה.
העם האמריקני חוגג את חג ההודיה בסוף חודש נובמבר. זהו חג שבבסיסו מזכיר את חג סוכות (חג האסיף). בדומה לחגים בתרבויות שונות ברחבי העולם, חג ההודיה מקיים את מצוות "ושמחת בחגיך" ובמהותו נועד לחגוג את האסיף ולהודות על היבול המשובח.
המאכל המזוהה יותר מכל את חג ההודיה האמריקני הוא תרנגול הודו ממולא. אך לא נפקד מקומם של פאי דלעת, תירס, בטטות ורוטב חמוציות, בעלי הסמליות ההיסטורית. אבל לפני שנצלול לשולחן החג, מעט על מקורו האמריקני.
בחודש ספטמבר 1620 נשאה ספינה בשם "מייפלאואר" מפלימות' שבאנגליה 102 צליינים אנגלים אל עבר ה"עולם החדש" (יבשת אמריקה). בסופו של מסע בן 66 ימים הגיעו הצליינים ליבשת. אך שמחתם לא נמשכה זמן רב בשל החורף הקשה והאכזרי עמו נאלצו להתמודד. הקור העז גבה חיי מחציתם, בעודם קופאים על סיפון האונייה, מבלי יכולת להתיישב ולמצוא מחסה על היבשת החדשה.
בחודש מרץ עלו המתיישבים החדשים חולים וחלושים אל החוף, שם פגשו אינדיאני משבט Abenaki שלהפתעתם בירך אותם בשפה האנגלית. מאוחר יותר חזר עם אינדיאני נוסף בשם Squanto משבט Pawtuxet שהאנגלית הייתה שגורה גם בפיו. Squanto סייע למתיישבים החדשים להתאקלם. הוא לימד אותם לגדל תירס, דיג נהרות, ניקוז מייפל וכיצד להימנע מצמחים רעילים. בנוסף, סקוואנטו סייע להם בכריתת ברית בת 50 שנים עם שבט מקומי בשם Wampanoag.
בחודש נובמבר 1621, לאחר קציר מוצלח, ארגן המושל וויליאם ברדפורד את מה שנחשב בעיני היסטוריונים "חג ההודיה הראשון". הייתה זו חגיגה בת שלושה ימים כהודיה על הצלחת היבול. בני הברית האינדיאנים הוזמנו ליטול חלק בחגיגה עתירת מזון, משקה, תחרויות ספורט ומשחקים זו. זוהי חגיגה שהעלתה על נס את התגברותם של הצליינים על מכשולים רבים וסימלה את התאקלמותם בעולם החדש.
בחלוף 200 שנים, בשנת 1863, בשיאה של מלחמת האזרחים, הצהיר הנשיא אברהם לינקולן על חג ההודיה כחג רשמי כל-אמריקני במטרה שתאמה את רוח אותם הימים. לינקולן ביקש ביום זה להודות לאל על טיפולו המסור בכל אלו שלא שפר עליהם מזלם במהלך המלחמה.
לצעד זה של לינקולן תרמה רבות מי שנחשבה לאישה המשפיעה ביותר בדורה Hale Sara Joseph סופרת, עיתונאית ועורכת בת המאה ה-19 שהטביעה בין השאר את חותמה כמי שהובילה את המאבק להפיכתו של חג ההודיה לחג רשמי המלווה בסעודת הודו ומאכלים מעוררי תאבון נוספים. כך תיארה בשנת 1841 את ארוחת החג:
"תרנגול ההודו ממוקם בראש השולחן, מיקום אשר הולם את מעמדו, מפיץ את ריחו העשיר של המילוי לכל עבר. הבא אחריו סטייק בקר מאוגף מצידיו ברגלי חזיר וכבש, הנראים כמצודה המגינה על אינספור קערות רוטב וירקות...משאירים בקושי די מקום לצלחות הסועדים ולכוס יין..."
תרנגול ההודו שהפך לשם נרדף לחג הוא בעצם עוף ממשפחה אצילית, משפחת הפסיונים. העוף יליד יבשת אמריקה (לאירופה הגיע רק בתחילת המאה ה-16) בוית על ידי האצטקים וכיום נחשב אחד העופות הפופולריים ביותר בארה"ב. בשנת 2007 גודלו בארה"ב 235 מיליון תרנגולי הודו, מתוכם חמישית (כ-46 מיליון) נאכלו בסעודת חג ההודיה. 88% מהאמריקנים אוכלים בחג זה הודו שמשקלו הממוצע 7 ק"ג. ישראל על פי נתוני המועצה לענף הלול מגדלת 92,000 טון הודו בשנה והצריכה היא כ-8 ק"ג לנפש. נתונים עולמיים מצביעים על כך שישראל היא המדינה בה צריכת ההודו לנפש היא הגדולה ביותר בעולם, בעיקר הודות להפיכתו לשווארמה בפיתה.
חג ההודיה כולל מספר מנהגים בראשם סעודת החג, תהלוכת ההודיה של כלבו מייסיס בניו יורק (מאז 1924), אירוח משחק הפוטבול המסורתי של החג על ידי קבוצת אריות דטרויט ואליפות העולם בחיתוך דלועים. מאז שנת 1947 מתקיים טקס רשמי על מדשאות הבית הלבן ובו זוכים לחנינה מידי נשיא ארה"ב 2 מתוך מאות מיליוני תרנגולי ההודו האמריקנים. לאחר המאורע פורשים שני התרנגולים לחווה מוגנת לשארית חייהם.
הקשר המקומי
מר פול ווקה, דיפלומט בשגרירות האמריקנית בישראל וחובב בישול מושבע, טוען כי מעבר לאוכל הנפלא ששולחן החג מציע, החשיבות העליונה של החג כיום היא במפגש בין משפחתי וחברתי. אמריקאים רבים גומעים מרחקים רק כדי להיות עם קרוביהם.
אך לעיתים, כשסעודת חג ההודיה נערכת מחוץ לארצות הברית, למשל כאן בארץ, יש צורך באירגון מחדש. חלק מהמרכיבים להם נזקק ווקה היו דלעת משומרת ומעובדת להכנת פאי, שיובאו מארה"ב ואילו דווקא בתחום תרנגולי ההודו ציפתה להם הפתעה נעימה. מתברר שישנה חווה לגידול הודו בסמוך לנתניה המספקת תרנגולי הודו בגודל האמריקאי המקובל. אך בניגוד לנוהג האמריקני לרכוש אותם קפואים למוות, מר ווקה קיבל אותם טריים. התוצאה המפתיעה, מלבד הקושי הרב לסגור את דלת התנור בעת הצלייה, היא פריכות נהדרת של עור ההודו.
המתכונים בהם השתמש איש השגרירות היו מתכונים מסורתיים אבל עם התאמות ישראליות כמו הכנסת פלחי תפוז לתוך ההודו. עלות גבוהה במיוחד נרשמה ביצירת רוטב חמוציות מחמוציות קפואות, עלות סופית של כ-70$ במקום 8$ בארה"ב שם החמוציות זמינות יותר.
בסעודת החג ניתן כאמור לפגוש את תרנגולי ההודו שכמעט הפכו לסימלה הרשמי של ארה"ב על ידי הנשיא בנג'מין פרנקלין, תירס שהיה הגידול הראשון של המתיישבים החדשים, רוטב חמוציות שהן ביטוי מודרני יחסית לחג אם כי המתיישבים נהגו להמתיק חמוציות באמצעות סירופ מייפל שנוקז מעצי המייפל, שעועית ירוקה וכמובן דלעת בעיקר כפאי דלעת (עלי הדלעת שימשו את המתיישבים בתוספת לסלטים). אך המסורת החשובה מכל, היא, כמו אצל הישראלים, לבלות את החג יחד.
מתכון של הודו ממולא פול ווקה
חומרים:
הודו שלם במשקל 6 ק"ג
200 גרם חמאה רכה
1 כף רוזמרין קצוץ
1 כף טימין קצוץ
6 תפוזים חצויים
אופן ההכנה:
1. בקערה, מערבבים את החמאה הרכה ועשבי התיבול. מעבירים את התערובת למרכז נייר אפייה, מגלגלים את הנייר עם החמאה עד שיווצר גליל. סוגרים אותו היטב עם ניילון נצמד ומקפיאים לשעה לפחות.
2. מחממים תנור ל-225 מעלות.
3. שוטפים את תרנגול ההודו היטב במים. מייבשים בעזרת נייר סופג.
4. מוציאים את גליל החמאה הקפוא וחותכים לפרוסות. דוחסים את פרוסות החמאה המתובלת
בין העור לבשר ההודו, וכן כמה פרוסות לתוך בטן ההודו.
5. מורחים את העור בשארית החמאה, ומתבלים במלח ופלפל. מכניסים את התפוזים החצויים אל בטן ההודו.
6. מניחים את ההודו בתבנית וצולים 3 שעות או עד שמשחים.
7. מוציאים מהתנור ומניחים להודו להתקרר כ-15 דקות לפני שחותכים ומגישים.