העם האיטלקי ידוע כעם עתיק בעל גאווה ומסורת. אחד הדברים בהם אולי מתגאים האיטלקים יותר מכל הוא תוצרתם הגסטרונומית המקומית ותרבותם הקולינרית. האוכל תופס מקום כה חשוב בתרבות האיטלקית, עד כדי כך שמסיציליה שבדרום ועד טרנטו שבצפון יודע כל מקומי גדול כקטן לציין את חומר הגלם שבו מצטיינת העיירה, הכפר או העיר שבה הוא גר.
התרבות הקולינרית כוללת פסטיבלים בשם סאגרה Sagra (ברבים: Sagre) המתקיימים באיטליה במשך מאות שנים, במקומות שונים ברחבי המדינה ובזמנים שונים, כשבכל פעם עומד במרכז החגיגה מאכל ספציפי אחר, האופייני לאותו המקום.
מקורם של פסטיבלים אלו עוד בתקופה הפגאנית של האימפריה הרומית. תחילת התבססותם של פסטיבלי הסאגרה בהוקרת תודה לקדוש הפטרון המקומי או בחגיגה שנועדה לרומם ולהלל את ייחודיות המקום באמצעות קידוש חומר הגלם המקומי. כתוצאה מכך ניתן למצוא מגוון רחב מאוד של מאכלים להם הוקדשו פסטיבלי סאגרה, מאגוזים קלויים ועגבניות ועד לרגלי צפרדעים מטוגנות וגבינת מוצרלה.
עם השתרשותה של הנצרות במדינה, הפך מקורן הפגאני של החגיגות בעייתי, והאיטלקים החלו לערוך את חגיגות הסאגרה לכבוד וקדושים מעונים בנצרות. למשל, בכפר Force (מזרח איטליה), הסאגרה שנועדה להעלות על נס סוג ייחודי של פוקצ'ה בשם Cacciannanze קרויה הסעודה לכבוד הקדושה Maria assuta pallotta. בנוסף, ועל מנת שלא לעורר את זעמם של הקתולים , הפסטיבלים הוצנעו מעט ואורגנו על ידי יחידים או קבוצות קטנות כמו ארגון דייגים מקומי או ועדה מקומיות להגנת הצומח.
מאחר ואין דבר המביא אנשים לכדי אחדות כמו נושא האוכל, עם השנים התמזגו לחלוטין סעודות דתיות ואידיאולוגיות (פוליטיות) עם הסאגרה הפגאנית המסורתית, בעוד התוצרת המקומית כבסיס נשתמרה בכל הפסטיבלים.
היום, ניתן למצוא כמעט בכל עיר וכפר סאגרה ייחודית. כל מקום חוגג סאגרה בחודש שונה כתלות במסורת ובעונת המאכל נשוא הפסטיבל. כך למשל במהלך חודש אוגוסט נחגגת ב-Norcia, לא רחוק מרומא, סאגרה לכבוד העדשים בחודש אוגוסט ובמקביל בסרדיניה נחגגת סאגרה המקדשת את גידולי העגבניה. ב-Tropea שבדרום איטליה בחודש יולי חוגגים סאגרה ל"דג הכחול" (oily fish) ובחודש אפריל באגריג'נטו שבסיציליה סאגרה לתפוזים, במהלכה המשתתפים לא רק אוכלים את פרי התפוז אלא אף משליכים אותו אחד על השני. המגוון כולל גם סאגרה לפרושוטו וטורטליני למשל (נחוג ב- Lavezzola) ועוד.
בארץ החליטה מסעדת רוסטיקו לרגל חגיגות יום ההולדת לשני סניפיה (שד' רוטשילד ורח' בזל בתל אביב) לחגוג סאגרה משלה, סאגרה לימון. שף חגי לרנר מסביר שהסאגרה של רוסטיקו נחוגה במטרה להחזיר מקום של כבוד לפירות ההדר המזוהים כל כך עם ארץ ישראל וזאת בעקבות דעיכה מסויימת בתודעה לכך במהלך השנים האחרונות. לשם כך נבחר הלימון שנתן ייבול יפה מאוד השנה ובאיכות טובה מאוד. הזדמנות זו אפשרה לשף לרקוח תפריט שיוגש עד ל-10 בדצמבר ויכלול בין השאר פיצה לימונ?ה ממשפחת הפיצות הלבנות (שמנת, מוצרלה, קונפי לימון ומעט צ'ילי), דג לברק עם ירקות ורוטב לימון עדין וקינוח דוגמת קרם לימון עם תותים ושטרוייזל.
בין אם מדובר בפסטיבל דתי או חילוני, הדבר החשוב מכל הוא החגיגיות וכמובן איכות האוכל העומד במרכז הסאגרה. אוכל ידוע כגורם המאחד יריבים פוליטיים ואחרים. אולי בעיתות אלו של בעירה פוליטית בארצנו, כדאי לעצור לרגע ופשוט לחגוג את הסאגרה המקומית ולזכור שחמיצות הלימון יכולה בקלות להפוך למתיקות נפלאה.
רוסטיקו. רחוב בזל 42, תל אביב. 03-6026969; רחוב רוטשילד 15, תל אביב. 03-5100039