כבר כשמצאנו חניה בקלות וסיירנו בין הרחובות הישנים והמתוקים שליד שוק הכרמל, מפנטזים על הקסם שיזם מוצלח יכול היה להשפיע על האזור כולו, הרגשנו שמשהו טוב עשוי לקרות הערב.
הקפה נמצא במה שהיה פעם בית הספר לאמנות על שם קלישר, והיום יש לו בעלים עשירים וכמה שמות אחרים, ליד רחבה קטנה, משובצת בשחור-לבן, זרועה בשני טורים אלכסוניים של ברושים ננסיים, שנעשו אופנתיים למדי לאחרונה.
מיד כשנכנסנו בשערי הקפה, חדר קטן ובו לא יותר מחמישה-שישה שולחנות ובר קצר, הבנתי שנפלתי למלכודת נוסטלגית במיוחד. בשולחן הקרוב ביותר לדלת ישבה מישהי שאיתה עבדתי פעם, וכשהתיישבנו בשולחן הפינתי היחידי הפנוי, ניגשה אלינו אורה, אחת מבעלות המקום; אבוי, גם איתה עבדתי פעם. היא הגתה את שמי, בהפתעה ובמתח מסוימים, והיה ברור מעל כל ספק: לא רק את רותי וגיא מזהים. סוף סוף זיהה מישהו גם אותי. לא כל כך נעים לחשוב שאת גורמת מתח שכזה למישהו שמכיר אותך, אבל זה היה מאוד טעים.
מיץ התפוזים שלי (12 שקל) היה מיצוי משובח של פרדס תפוחי זהב מפעם. הוא נסחט מיד כשהזמנתי אותו, מתפוזים טריים וטובים, והגיע עם חתיכות, כמו שאני אוהבת. בעלי התלבט אם מוסרי לשלם עשרה שקלים על כוס גזוז, אבל נהנה למדי מגזוז השזיף.
ארט-י-שוק היה מלא ככל שהיה יכול להיות חדר כזה מלא. היו בו אם ותינוקה ושתי נשים על כלביהן, שבוודאי גרים בשכונה, גבר ואשה שדופים, לבושי שחור ומחומצני שיער, שבטח הגיעו מהמכללה, ואם ושתי בנותיה הבוגרות שאולי קנו משהו בחנויות האופנה הסיטונאיות באזור.
ירון הזמין כריך ביצה וחציל (22 שקל); גירסה של סביח, שלמרות היאפיות שלה היתה רכה, טעימה, ממלאת ומנחמת. הכריך הוכן מלחם לבן אפוי במקום, רך בפנים וקשוח מבחוץ, ורק הירוקים שלצידו היו מעט סתמיים. סלט החלומי שלי (28 שקל) הוכיח שחלומי יכול להיות מצוין כשהוא רוצה. בין מיליון עלים טריים של כוסברה ונענע ורוקט מתובלים בחוכמה, התחבאו הרבה פיסות חלומי מטוגנות וטובות. בכל פעם המזלג העלה צירוף אחר ומסקרן של עלים, עד לניקויה המוחלט של הצלחת.
כשערב ירד על הברושים ועלינו, מתוך שובע מוחלט הזמנו קינוח. שוקולבה (22 שקל), על פי המפרט הטכני שהוצג לנו, היא אותו פונדנט שוקולד הנפוץ בעיר. אבל לשמחתנו הרבה לא גילינו שום קשר בין הגוש התעשייתי והכבד שמוגש בקפטריות העיר ובין היצירה הטרייה, הקלה והשוקולדית שהוגשה לנו. הכפיות שלנו קרקשו על הצלחת עד טיפת השוקולד האחרונה. הפוך קטן ומקיאטו כפול (9 שקלים כל אחד) של קפה ג'ו לא נפלו ברמתם משאר הארוחה.
גם אם השתדלו שם במיוחד עבורנו, קשה לנפק ברגע האחרון יצירתיות, ברק וחומרים מעולים. אבל אם בכל זאת תרצו ליהנות מיתרון יחסי, תגידו שאני שלחתי אתכם.
ארט-י-שוק, רח' צדוק הכהן 2 (קלישר 5, בניין הגלריה), 5161215פתוח: א'-ג' 8:30~19:00, ד'-ה' 8:30-24:00, ו' 8:30-17:00, שבת סגור.
ארט-י-שוק
כנרת רוזנבלום
11.4.2002 / 11:15