אם יוצאים מתוך ההנחה הארצית שהצלחתו של בית קפה היא תוצאת החיבור או המכפלה של כמה מרכיבים בסיסיים - אוכל, עיצוב, שירות, אווירה - מוכרחים להסיק שאלקלעי הוא סוג של קסם או אחיזת עיניים. במתחם שבו יושבים המון עסקים שמתחרים על הזכות להשקות אתכם קפה, ורק עכשיו נפתח שם ארקפה גדול, אלקלעי איכשהו תמיד מלא, הומה ועסוק. ובכל זאת, האוכל שם לא משהו, ואפילו בתפריט מוקדש לו רק השער האחורי, כשסדרי עולם התהפכו ועמודי השתייה מקדימים את אלו של האוכל. על עיצוב אין בכלל מה לדבר, אם לא סופרים את הקהל האסתטי למדי שגודש את המקום. ממילא, באלקלעי יושבים בעיקר בחוץ, ואז מוותרים על תצוגת הצנצנות של חליטות התה ופולי הקפה שגודשים את פנים הקפה. כשיושבים עם הגב לקפה ועם הפנים לרחוב, צופים מאלקלעי בעיקר לתחנת מגן דוד אדום שנמצאת ממש ממול, לא מקום רע להיות לידו בימים אלו. ובנושא השירות - אפשר לדבר מקסימום על עבודות שירות. יש בחור אחד יעיל למדי, שמגבת תלויה לו מחגורת מכנסיו, שנדמה שיש לו מניות במקום, אבל לא הוא, ולא מלצריות המקום סבורים שחיוך הוא מה שיביא את אוהדי המקום אליו שוב ושוב. ובכל זאת, המקום מלא, מלא עד אפס מקום, כמעט בכל שעות היום. אהה, תלמידים, שכחנו את גורם האווירה. גם ללא הוכחות חותכות לאווירה טובה או מפתה, מוכרחים להניח, אם כן, שזה מה שמושך את המכורים, תושבי הסביבה וחבריהם, אנשים שעושים קניות בבזל או חורגים מדיזנגוף רק כדי לשבת שם.
ככה זה עם קונצנזוסים
ירון ואני נשלחנו לברר את החידה. ותשובה לי אין. הבחור עם המגבת הביא לנו גזוז פסיפלורה וברד דובדבן (13 שקל כל אחד), מצוינים שניהם, ובכוסות גדולות מספיק, שנוכל לשבת עליהן רק כדי לפגוש מכרים, שכל אחד מהם במקרה עבר במקום. ראשונים עברו איריס וקלמי, עם שקיות ובהן מתנות לילדה חדשה שבאה לעולם. כמה נשיקות, תקציר קורות השבוע האחרון, מאז נפגשנו לאחרונה, וחזרתי לירון ולאוכל שהזמנו. ירון בחר בקסדיה אבוקדו (22 שקל), שתי טורטיות עגולות, נוקשות ושטוחות, וביניהן אבוקדו ופרוסות עגבנייה, שהוא חיסל עד תום. כשניגשתי אל סנדוויץ' הרוסטביף (26 שקל), לחמנייה חומה שמנמנה, עם הרבה רוסטביף, חרדל פשוט, מיונז, חסה לא צעירה, עגבניות ושני מלפפונים בשרניים, זממה עליו באצ'י, הכלבה החולה של גלית ובעקבותיה גלית ודנה שרק עברו לומר שלום.
החושך ירד, שתי חנויות הפרחים החובקות את בית הקפה משני צדדיו, נסגרו, ותוך דקות וכמה שולחנות וכסאות, הוא השליש את שטחו. אז הגיעו ערן ואילת, ילדת היומולדת, עם תמונות מוצלחות במיוחד מירח הדבש באיטליה. אפילו הם, הקבועים והמכורים, לא ידעו לנמק באופן משכנע מה מושך אותם לאלקלעי, שבת אחרי שבת, יום חול אחרי יום חול. אבל ככה זה עם קונצנזוסים. גם אם הם לא מנומקים, מספיק שהם מוסכמים על כולם, כדי להשתכנע.
אלקלעי. אלקלעי 1, טל' 6041260. פתוח: א'-ה' 7:00-24:30, ו' 7:00-20:00, שבת 10:00-24:30.