פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כולנו מסובים: סדר לקהילה ההומו-לסבית

      בשעה שכל עם ישראל יישב עם משפחתו לשולחן החג, יקיים השף אלון גונן סדר אלטרנטיבי למשפחות חד הוריות ואנשי הקהילה ההומו-לסבית. "אנחנו מקבלים את כולם", אומר השף

      רב רפורמי, שמלווה בהתנדבות ארוחת ליל סדר, לצד דראג קווין מחופש לרב, שמתבל את האווירה בקטעי הומור. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל בליל הסדר שארגן השף אלון גונן, יחד עם אגודת הלהט"ב בתל אביב, זה בדיוק השילוב האנושי. "זאת חוויה בפני עצמה", צוחק גונן, "הרב מברך, והדראג עושה לברכות את האינטרפרטציה שלו".

      אך הקטע הבידורי של הערב הוא ממש לא הנקודה המרכזית בו. את האירוע המיוחד הזה עורך גונן כבר 6 שנים. בתחילה, יזם ובישל ארוחות בראש השנה ובליל הסדר לעובדים זרים ולמשפחותיהם. לאחר מכן עבר לשתף פעולה עם אגודת להט"ב (האגודה לשמירת זכויות הפרט למען ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס). ארוחות החג הללו נערכות בהתנדבות, בעיקר לטובת משפחות חד הוריות מהקהילה ההומו לסבית או ההטרוסקסואלית, אך גם לכל אחד שלא מוצא את עצמו בליל הסדר, ומעוניין בחוויה מיוחדת ושונה.

      "גם לפני שנתיים היו עושים ארוחות כאלה באגודה, אך הן היו מוחבאות ונטולות תקציב", אומר גונן. "מאז שהתחברנו, נוצר אירוע ענק, ואנחנו מזמינים אליו גם אנשים שלא קשורים לאגודה, לאו דווקא הומואים או לסביות. אנחנו שמחים שאנשים באים ורואים שאנחנו מקבלים את כולם, ולא רק אומרים 'קבלו אותנו'".

      סדר פסח לקהילה ההומו-לסבית (יח"צ)

      השף גונן, הומוסקסואל מוצהר, נמצא בזוגיות כבר 15 שנה. כאמור, את ארוחות החג החל לערוך דווקא עם קהילת העובדים הזרים. "היתה לי מסעדה בשם אל בריו, ולעובדים הזרים שעבדו אצלי לא היה לאן ללכת בראש השנה", הוא מספר. לכן החלטתי שהמסעדה שלי תהיה פתוחה בחג. התחלנו באירוע ל-60 עובדים זרים ולמשפחותיהם. ההודעה על קיום הארוחה עברה מפה לאוזן, כי פחדנו ממשטרת ההגירה. זה היה מדהים. אני בישלתי והמלצרים אפילו נשארו לחגוג. ואז הגיע פסח, והבנתי שגם בחג החירות צריך לעשות משהו. בחג ההוא כבר הגיעו 120 עובדים זרים. בשנה השלישית והרביעית כבר הגענו לארוחות של 230 איש.

      "אבל השנה פתאום הבנתי, שעובדים זרים זה טוב ויפה, אבל חייבים לעשות משהו לטובת אנשים שהם חלק מהקהילה שלי - הומואים ולסביות. לכן החלטנו לעשות אירוע של משפחות חד הוריות בקהילה הגאה, במתחם הגאה שבגן מאיר בתל אביב".
      גונן מצליח לרתום לאירועים שלו מתנדבים מכל התחומים. ספקים מנדבים יין וחומרי גלם, וגונן מנדב את כישוריו, יחד עם השף מאיר אדוני, שעוזר בהכנות בימים שלפני ערב החג. " זה לא אירוע לאנשים קשי יום - אלא לאנשים שלא רוצים או לא יכולים להיות בבית עם המשפחה שלהם", מבהיר גונן. "אנחנו רוצים שיהיה להם מקום לבוא אליו. כזה שמקבל אותם בשמחה ונותן להם תחושה של משפחה. אם זה למשפחות חד הוריות של סטרייטים, הומואים או לסביות, ואם זה לילדים במצוקה מבית דרור, שסולקו מהבית בגלל נטיות מיניות. גם הם לוקחים חלק באירוע".

      שף אלון גונן (ימין) ושף שחר דבח בסדר פסח לקהילה ההומו-לסבית (יח"צ)

      עבור גונן עצמו - שהוא שף ותיק, בעליו של קייטרינג "אל בריו" וכותב על תחום היין בארץ - האירוע הנוכחי מיוחד לא רק לאור שינוי קהל היעד, אלא בעיקר כי הוא מהווה מוטיבציה להמשיך ולהתגבר על קשיים שבהם נתקל באחרונה. "התגלה אצלי גידול סרטני במעי", הוא מספר. "עברתי בדיקת דם פשוטה, ואחרי יומיים כבר הייתי בחדר ניתוח. אבל דברים כאלה קורים, ואני נשאר אופטימי וחדור מוטיבציה. אני לא מוכן לוותר על הפרויקט בשום אופן. עם כל מה שעובר עליי, יכולתי לבטל הכל, אבל אין מצב. "כשנכנסתי לניתוח אמרתי לרופא, שיש לי אירוע חשוב ב-25 במרץ. רציתי להיות חזק ולראות שהכול מתארגן לפסח. עכשיו אני אמנם נח ולא עובד, אבל בערב הזה אני אעבוד. אולי כי זה מחזיק אותי, ונותן לי כוח לא להתעסק עם המחלה יותר מדי".

      למרות הקושי, גונן מרשה לעצמו לצחוק על המצב ולהישאר מעודד. "כשאמרתי לאונקולוגית שאני צריך להיות כשיר לפסח, בגלל האירוע, היא שאלה אם אני מתכוון לעשות משהו גם לקהילה החדשה שאני שייך אליה - של החולים. אמרתי שאם היא מבטיחה שהכול יהיה בסדר עד השנה הבאה, אז בטח".
      בינתיים, למרות הטיפולים, גונן עסוק בסגירת הפרטים האחרונים של האירוע. "נרשמו מראש 170 אנשים, ואני תמיד שומר עוד מקומות לאנשים שיגיעו באותו יום", הוא מסביר, "יש גם כאלה שמתביישים לבוא, ומגיעים רק לקחת אוכל הביתה. באירועים האלה יש המון סיפורים קשים ועצובים. למשל הומואים בארון, שלא רוצים שיראו אותם שם, או אנשים מבוגרים, מעל גיל 70, שהמשפחה לא מקבלת אותם או לא יודעת עליהם, והם לא יכולים לבוא לאירוע, אבל גם לא רוצים או לא יכולים ללכת למשפחות שלהם. יש, למשל, איש מקסים בן 75, שהמשפחה יודעת עליו, אבל הוא לא יכול לבוא לסדר אצל הבת שלו, כי הוא הומו והיא לא מקבלת אותו. הלב נקרע כששומעים את זה. המקום היחיד שאליו הוא יכול ללכת זה למשפחה הזאת שלנו, וכשרואים את האנשים האלה חוגגים ונהנים, זה עושה טוב על הנשמה".

      לגונן עצמו היה מזל ביחס שקיבל מבני משפחתו, אך לא כך למכריו הרבים. "למעשה, אני בחיים לא יצאתי מהארון", הוא מספר, "מעולם לא הייתי צריך לעבור את התהליך הזה, כי התמזל מזלי לגדול בבית ליברלי ופתוח. אבל יש המון כאלה שאין להם מזל".

      לאירוע של גונן מגיעות משפחות חד הוריות, הומואים ולסביות מדרום ומצפון הארץ. להם מארגנים הסעות מיוחדות. "לנו, כתל אביבים, זה נורא פשוט לבוא. אבל זה לא כך כשמגיעים מבאר שבע או דימונה", אומר גונן. "לכן אנחנו שולחים הסעות, או שאנחנו מקשרים בין אנשים שאין להם איפה להיות, כדי לארח בבתים וכדי שיהיה נוח לכולם".

      האירוע אמנם אינו עולה כסף, כי הוא נעשה בהתנדבות, אך בכניסה מוצבת קופת תרומות, לשימוש האגודה. "האושר הקטן שלי הוא שאני יכול לתרום לאנשים חוויה", אומר גונן, "לא לרשום צ'ק ולחשוב שתרמתי. כי לתת אוכל, מבחינתי, זה לתת אושר. אני מקווה שאוכל לעשות את זה עוד הרבה שנים, כי העבודה שלי היא לגרום אושר לאנשים. בראש השנה האחרון בישלתי מהבוקר ועד 11:30 בלילה. אז ניגשה אליי אחת המלצריות ושאלה אותי אם אכלתי. אמרתי לה שלא. כי באמת לא הייתי רעב, התמלאתי מעצם החוויה הזאת".

      חלק מהאורחים הערב יהיו גם בני משפחתו, ושל בן זוגו, אורי כהן. "המשפחה שלי אוהבת לבוא לאירוע הזה מדי שנה. מה גם, שאף אחד לא עושה שם כלים בסוף הערב", הוא צוחק.
      גם אם מדובר בארוחה התנדבותית, לאיש מקצוע כמו גונן יש סטנדרטים שצריך לעמוד בהם. בתפריט הערב: מנות מסורתיות כמו גפילטע פיש, מרק עוף עם קניידלך ושוקי עוף בשזיפים, שיוגשו לצד מרק בטטה עם ג'ינג'ר, דג חריימה ואוסובוקו עגל עם אפונה.

      "אנשים שמגיעים לאירוע נמצאים בשוק", הוא מספר, "יש במקום צוות מלצרים מקצועי, שולחנות מעוצבים, סידורי פרחים, בופה מוקפד והכול מתוקתק. בדיוק כמו שאני מתייחס ברצינות לכל אירוע שאני עושה, חתונה או בר מצווה. מי שנכנס שואל את עצמו אם הוא הגיע למקום הנכון, כי אנשים חושבים שיהיה אירוח בסגנון צבאי".

      איך האורחים מגיבים?
      "אני מסתכל על אנשים שנכנסים בהתחלה, והם מהוססים. מסתכלים ימינה ושמאלה, חלקם מתביישים, ושואלים את עצמם: 'אם זה אירוע תרומה, זה הופך אותנו למסכנים?' אבל אני אומר: לא. אתם לא מסכנים. זה אירוע של אנשים, שיש להם משהו משותף. לאט לאט המקום מתחיל להתמלא, אנשים באים עם הילדים, וכולם מתחילים לצחוק. האירוע זורם ומרגישים את האדרנלין. נוצרת אינטראקציה מדהימה. אנשים לא הולכים הביתה. שרים, צוחקים, רוקדים, עושים חיקויים. ויש גם כאלה שבאים לבד, ויוצאים בסוף האירוע יחד. זה אושר".