מה יש בה, באכילה לבד במסעדה, שכל כך מקשה עלינו? האם זה האופן שבו נדמה לנו, שאנשים סביבנו יסתכלו עלינו? האם הבעיה היא בעריכת השולחן ליחיד? או שאולי בכלל מדובר בשיממון שכופה חוסר היכולת לחלוק מנות עם חברים לשולחן, משהו שישראלים אוהבים לעשות במיוחד?
לא משנה מה הסיבה המדויקת לתופעה, הבעיה אינה קיימת רק בארץ. גם בחו"ל, אכילת ארוחת ערב לבד במסעדה עדיין נחשבת למעשה לא פופולרי. כדי להילחם בקונספציה הזאת, נפתחה השבוע מסעדת פופ אפ חדשה באמסטרדם שבהולנד, ובה שולחנות ליחיד בלבד.
במיזם זה לוקחים חלק שני משרדי מיתוג ועיצוב, שחברו יחד על מנת לעודד אכילה לבד בפרהסיה. המסעדה, ששמה EENMAAL (ארוחת יחיד), מציעה ארוחת ערב לבודדים בלבד. יש בה 4 מנות צמחוניות, במחיר קבוע. הארוחה במסעדה נערכת סביב שולחן דמוי קובייה שחורה. מלבד האוכל, המקום משמש כפלטפורמה לניסוי חברתי, שייערך 48 שעות בלבד, ומיועד בעיקר לאנשים שמעולם לא יצאו לארוחה בגפם. בעוד יומיים יסתיים הניסוי, והמסעדה הזמנית תסגור את דלתותיה.
האם פלטפורמה שכזאת יכולה לעבוד גם אצלנו ולשנות את הרגלי הישראלים? כנראה שלא.
"מניסיוני, בארץ רק תיירים באים לאכול לבד במסעדה, או אנשים שמגיעים לארוחה עסקית זריזה בצהריים", אומר השף אבי ביטון ממסעדת אדורה בתל אביב. "הקונספט הזה לא נראה לי מוצלח במיוחד. בעיני, חלק מהחוויה במסעדה זו החברה - בן או בת הזוג, המשפחה או חברים. בארץ מאוד לא מקובל לאכול לבד, ובטח לא ארוחת ערב במסעדה. באופן אישי, אני דווקא כן אוהב לאכול לבד, ואין לי בעיה גדולה עם זה, אבל גם אני עושה זאת רק בצהריים, לא בערב".
השף שאול בן אדרת, מהמסעדות התרנגול הכחול וקימל בתל אביב וקימל בגלבוע, אומר: "כשהייתי ילד, עבדתי כקופאי בבית קולנוע, ותמיד הסתכלתי על אנשים שבאו לבד. אחר הצהריים הרבה אנשים באו לבד לראות סרט, אבל בערב פחות. גם במסעדות זה ככה. אנשי עסקים, למשל, מגיעים לבד בצהריים, קוראים עיתון או עובדים ואוכלים. אבל מי שמגיע לאכול לבד בערב הם בעיקר תיירים, שבאו לבד לארץ והם מרגישים בנוח ונהנים. כשישראלים כבר מגיעים לבד, הם מרגישים לא בנוח. משהו בחברה שלנו גם רואה במי שאוכל לבד אדם מסכן או נחות. לכן, ישראלים לא ממש באים לאכול לבד בערב. בעיני לפחות, זה בהחלט לא מעשה שצריך להתבייש בו, להפך. למה לא להעביר ערב נחמד, גם אם אתה לבד?".
בינתיים, מסביר בן אדרת, הסועדים הישראלים שכבר כן מגיעים לאכול לבד, מעדיפים להתמקם על הבר ולפטפט עם הברמן או הברמנית ליצירת אינטראקציה חברתית כלשהי. "אם הישראלים כבר מגיעים לבד הם יושבים על הבר כי הם מרגישים בו יותר בנוח. שם יש שיחה עם הברמנים וכן לעתים מתפתחת שיחה עם מי שיושב בסמוך, משום שנוצרת מעין קרבה בין אנשים שמגיעים למקום לבד ". אם הניסוי ההולנדי של מסעדת היחיד הראשונה שקמה בעולם, יצליח ויגרום לאנשים לחוש יותר בנוח גם כשהם יושבים על שולחן רשמי, לבד, אולי יחל השינוי התפיסתי לחלחל לסצנת הקולינריה ברחבי אירופה ובהמשך, יגיע וישנה את הסטטוס קוו הזה, גם אצלנו.